על הנשיא ריבלין להתפטר. דבריו כי ישראל היא מולדתם של הערבים נכונים, אבל הבעיה ממנה הוא מתעלם: הם רואים בה חלק מהמולדת הפלסטינית

נשיא המדינה ראובן ריבלין אמר בראיון עיתונאי, ציטוט: 'מדינת ישראל היא ביתו הלאומי של העם היהודי אשר שב לארצו לאחר אלפיים שנות גלות. זהו ייעודה. ואולם, מדינת ישראל לעולם תהיה גם מולדתה וביתה של אוכלוסייה ערבית רחבה המונה למעלה ממיליון וחצי ערבים, יותר מ־20 אחוזים מאזרחי המדינה.
כל הדברים האלה נכונים חוץ מעובדה יסודית אחת: בפרפרזה על דבריו: מדינת ישראל לעולם לא תהיה גם מולדתה וביתה של האוכלוסייה הערבית, בגלל סיבה אחת פשוטה: אין לבן אדם שני בתים ושתי משפחות, לבן אדם יש בית אחד ומשפחה אחת.
אם האוכלוסייה הערבית רוצה להיחשב כחלק מהעם הפלסטיני, וכחלק מהמדינה הפלסטינית, הם אינם יכולים והם גם אינם רוצים להיות חלק ממדינת ישראל-שהיא מדינת העם היהודי.
אם ערביי ישראל היו בוחרים בחברי כנסת ערביים שמקדמים את חזון האוטופיה של נשיא המדינה ראובן ריבלין, אפשר היה להזדהות עם דבריו ועם עמדותיו.
אולם מאחר ואף אחד מחברי הכנסת הערביים איננו מזדהה עם דברים אלה, ורובם מקדישים את זמנם ואת מרצם לתקוף את מדינת ישראל בפורומים בינלאומיים, במטרה לייצור להם מעמד ותדמית של מיעוט לאומי פלסטיני נרדף הזקוק להגנה חיצונית, נראה כי רוב ערביי ישראל אינם מזדהים עם דבריו של ריבלין.     
ישראל על כל ממשלותיה לא הכירו אף פעם במדינה דו-לאומית, וחוק הלאום שהתקבל באחרונה בכנסת בא לשים קץ לכפילות הלשון הזו של מנהיגי ערביי ישראל והתומכים בהם בזירה הפוליטית הישראלית, לפיה אזרחי המדינה הערבים הם גם ישראלים וגם פלסטינים.
במילים אחרות, יש להם שלוש זהויות: ערביות, ישראליות-ערביות, ופלסטינית, כאשר בכל פעם הם משאירים לעצמם, ורק לעצמם, את חופש הבחירה בין שלוש הזהויות.
עד עתה המהלך זה של זריקת שלושה כדורים לאומיים בעת ובעונה אחת במטרה לתפוש לפחות כדור אחד עבד יפה, בעיקר בגלל תמיכת בית המשפט העליון במהלכים שהלכו וצמצמו את הלאומנות היהודית והציוניות בשם הערכים האוניברסליים האירופאיים, שכנראה ידועים או ברורים רק לאליטה של השופטים העליונים, ולא לאף אחד אחר במזרח התיכון.
חוק הלאום בו תומכים למעלה מ-60 אחוז מתושבי ישראל היהודים בא לתקן עיוות זה.
יתרה מזאת, אולי מבלי לשים לכך לב, כל התומכים בעמדותיו של הנשיא ריבלין תורמים בדבריהם ובמעשיהם, יותר מכל גורם פוליטי אחר, למהלך של הקמת מדינה דו-לאומית, מהלך בו הם מאשימים את גוש הימין בישראל.
אם נשיא המדינה ראובן ריבלין חושב כי החוק הזה פגום ומוטעה, זכותו לעשות זאת, אבל לא כאשר הוא מכהן כנשיא המדינה.
געגועיו לנשיא המדינה הקודם שמעון פרס, אותו הציג באזכרה שנערכה בשבוע שעבר, כמאחד הגדול של חלקי העם, שתמיד מצא את הדרך לקרב בין חלקי האומה השונים, הם לעג רש.
מדובר בבניית תדמית, שהביאה לכך כי כל מי שהכיר את שמעון פרס מקרוב, והיה עד לדרכיו הפוליטיים, המדיניים והאישיים, גיחך לשמע דבריו של ריבלין.
פרס היה המאחד הגדול של האומה הישראלית?  איזה עוד כתרים מזויפים ריבלין יניח על קברו?
מכאן כמובן המעבר קל, לכל המתגעגעים ל'ישראל האחרת' ל'זו שהייתה פעם', כפי שאחת השדרניות ב'כאן' רשות השידור התבטאה ביום שישי, כאשר אמרה 'עדיין יש תיקווה'.
אין ולא הייתה 'ישראל אחרת', כפי שהם מתארים!
מי שיודע ומכיר את המציאות האמתית שררה 'בישראל האחרת', כולל השחיתות הציבורית והפוליטית העמוקה, איננו מתגעגע ל'ישראל האחרת', ואיננו רוצה לראות את אלה שהיו אחראיים ל'ישראל האחרת' חוזרים לשלטון.
אם נשיא המדינה ראובן ריבלין רוצה לעמוד בראש מחנה 'ישראל האחרת', שיתפטר מתפקידו ויחזור לפעילות פוליטית כראש מחנה האופוזיציה בישראל, כאשר הוא יכול לצרף אליו את אהוד ברק ואת משה יעלון.
אז תהייה לאופוזיציה הישראלית הנהגה חזקה.
זו היא בעצם כוונתו הנסתרת של ריבלין כשהוא קורץ כל הזמן לגורמים השמאליים ולפלסטינים במפה הפוליטית הישראלית.
נראה אז כמה קולות הוא יקבל בקלפי!