על פי חומר מודיעיני שהגיע לאחרונה למערב, עולה האפשרות כי שלושת חיילי צהל החטופים ואלחנן טננבאום, נמצאים בידיו של אוסמה בין לאדן.

מקורות המודיעין והטרור של תיקדבקה, מוסרים כי מחומר מודיעין רגיש ביותר שהגיע באחרונה למערב עולה האפשרות כי שלושת חיילים צה"ל שנחטפו בחודש אוקטובר 2000, כביכול על ידי חיזבאללה, עומר סוועד, בני אברהם ועדי אביטן והישראלי אלחנן טננבאום, נמצאים בידיו של רב המחבלים הסעודי אוסמה בין לאדן והם מוחזקים באחד ממחנותיו באפגניסטן. המידע אינו מפרט מה מצבם של ארבעת הישראלים החטופים ואם כולם בריאים, שלמים או פצועים. ואם הם פצועים באיזה מצב הם.
על פי המידע עולה האפשרות כי החטופים או חלקם מוחזקים בחבל ג`וזאג`אן בצפון אפגניסטן לא הרחק מגבול אפגינסטן טאדג`קיסטן, מקום שם הקים לאחרונה בין לאדן, בהרים מפקדה תת קרקעית מוגנת היטב כנגד פשיטות של כוחות מיוחדים או התקפות אווירית וטילים.המקורות אמרו לתיק דבקה, כי כבר מהחקירה הישראלית שנערכה בימים הראשונים שלאחר החטיפה התברר כי החוטפים אשר היו לבושים במדים של חיילי או"ם, לא היו אנשי חיזבאללה אלא אנשיו של עימד מורנייה, ראש מנגנון המבצעים המיוחדים והטרור האירני הנמצא בפיקודו הישיר של המנהיג הרוחני של אירן האייטולה עלי חמנאי.כזכור היה תיקדבקה, כלי התקשורת הראשון בעולם אשר מסר כי עימד מורנייה, הוא שעומד מאחורי החטיפה וכי הוא מתכנן חטיפות נוספות.
העובדה כי מורנייה הוא שארגן וביצע את החטיפה הייתה הסיבה העיקרית לכך מדוע זמן קצר לאחר החטיפה ולאחר חטיפתו של אלחנן טננבאום, ישראל הפסיקה את המגעים באמצעות מתווכים, עם מנהיג חיזבאללה, השייך חסן נסראללה. ישראל הבינה כי דמות המפתח בארוע החטיפה היא אינה מנהיג החיזבאללה אלא עימד מונרייה.
תוך כדי הפסקת מגעים אלה ישראל פנתה לקנצלר הגרמני, שרדר וביקשה ממנו להפעיל את קשריו הטובים עם המנהיגות האירנית. ישראל קיוותה כי אירן המעונינת בקיום יחסים טובים עם גרמניה, מאחר וזו היא המדינה המערבית העשירה היחידה שאתה אירן מקיימת יחסים סדירים, לא תדחה את בקשותיו האישיות של הקנצלר הגרמני. אולם הגרמנים טעו. בקשתם נפלה קרבן למאבק הכוחות המתנהל בין הנשיא "המתון" חתאמי ובין המנהיג הרוחני, הפונדמנטליסט, חמנאי.תחילה, קבל הקנצלר הגרמני כמה ידיעות ורמזים מעודדים מההנהגה האירנית, אולם הבעיה עם "רמזים" אלה הייתה כי הם באו מהחוגים הקרובים לנשיא אירן חתאמי וכל מה שהם מסרו היה כי קיים בטהרן מידע על הפרשה וכי הנשיא האירני ינסה להגיע אליו ולברר מה עלה בגורלם של החטופים.אולם ככל שהזמן עבר, התברר כי לא חתאמי ולא אנשיו מסוגלים להשיג מידע על תנועותיו ומעשיו של עימד מורנייה.
מורנייה משתייך למנגנון הביטחון והביון הפרטי של האייטולה עלי חמנאי. מנגנון זה, הוא לא רק הגרעין הקשה של נאמני המנהיג הרוחני אלא הוא גם מהווה את הזרוע הביצועית שלו. נאמנותם וצייתנותם של אנשי המנגנון למורנייה ולחמנאי היא מוחלטת. מלכתחילה לא היה שום סיכוי כי מורנייה או עלי חמנאי יאפשרו לאנשיו של חתאמי לחדור או לבוא במגע עם אנשיהם ולקבל מהם מידע.אבל בינתיים חלו שתי התפתחויות נוספות. א. בתחילת חודש דצמבר חלה התדרדרות קשה ביחסים בין חתאמי וחמנאי. מעמדו של עלי חמנאי התחזק ומעמדו של חתאמי נחלש. במאבק בין שניהם, (שהוא למעשה המאבק בין הממסד הדתי השיעיי הקיצוני לבין הליברלים והאינטלקטואלים באירן), השתמש עלי חמנאי ברצונו של חתאמי לעזור לגרמנים לקבל מידע על החטופים כהוכחה נוספת" "לכניעתו" של חתאמי לגורמים זרים, אויבי האיסלם, מחוץ לאירן. לחתאמי לא הייתה ברירה אלה להודיע, בתחילת ינואר, לקנצלר שרדר כי למעשה הוא נכשל להשיג את המידע.
ב. התפתחות אחרת, היה המידע המפתיע שהחל להגיע באותו זמן למקורות מודיעין אמריקניים בדבר שיתוף פעולה מודיעיני ומבצעי הולך וגובר בין אנשי מנגנון הביטחון של האייטולה חמנאי ובין אנשיו של אוסמה בין לאדן, כאשר הממונה על שיתוף פעולה זה הוא עימד מורנייה. המידע הזה הלך והתחזק ככל שהתקדמה החקירה המאומצת שהאמריקנים עורכים בפיגוע במשחתת "קול" שנערך בנמל עדן ב- 12 באוקטובר. המידע מסר כי מנהיגה הרוחני של אירן הסכים להעמיד את מנגנון הביטחון והביון שלו לשירותיו של בין לאדן, תמורת הסכמתו של בין לאדן לקחת על עצמו לבצע את הפיגועים במטרות אמריקניות במפרץ הפרסי ובמזרח התיכון.לפי מידע זה היה זה בין לאדן עצמו אשר ביקש מהאירנים לחטוף אנשי מודיעין אמריקנים וישראלים ולהסגיר אותם לידיו.חטיפת שלושת החיילים, היה הפח שעימד מורנייה טמן לאלחנן טטנבאום שביקש ללמוד על גורלם של
החיילים החטופים.זמן קצר ביותר, לא יותר מאשר שעה ומחצה עד שעתיים, מאז חטיפתם של החיילים הם הוברחו מלבנון, כנראה בעזרת מטוס או ספינה פרטיים לאחת מארצות המפרץ. כנראה איחוד נסיכות הנפט הערביות. שם המתינו עימד מורנייה, אנשיו והחטופים, עד לחטיפתו של אלחנן טננבאום.כאשר הושלם השלב השני של המבצע, וטננבאום נתפש כשהוא חי, יצאו עימד מורנייה ואנשיו ואתם החטופים על גבי ספינה לאירן. מאותו שלב "איבדו" מקורות המודיעין את קצה החוט של המידע הנמצא בידם. המקורות מעלים את האפשרות כי עימד מורנייה ייתכן והעביר את החטופים לידי אנשיו של אוסמה בין לאדן.
בנוסף האמריקנים קיבלו מידע כי ייתכן ועימד מורנייה עומד לפעול שוב והמטרה העיקרית שלו היא לחזור ולתפוש בני ערובה נוספים ביניהם אנשי מודיעין ישראלים ואמריקנים.