עם פרסום התוצאות הסופיות: `המנצחים`. כולם שותקים. איך מתמנה שר ביטחון, ומדוע?

תיקדבקה: בעוד ש`בקדימה` וב`עבודה` נמשכים כלפי חוץ הדיבורים על `ההישג הגדול בבחירות`, וכל אמצעי התקשורת עוסקים ב`סכינים הארוכות` ב`ליכוד ובמר"צ, מדברים בחדרי חדרים בשתי המפלגות `המנצחות` כי במציאות שתי המפלגות נחלו ההפסד בבחירות.
ב`קדימה`, שם עברו להשתמש בפומבי מהמושג בו השתמשו במוצאי יום הבחירות `הישג היסטורי`, למושג צנוע יותר `התחלנו מאפס`, נמתחת ביקורת חריפה על מ"מ ראש הממשלה אהוד אולמרט, ושרת החוץ ציפי ליבני, כי קוו הסברה זה איננו נכון, והוא עוד יחזור ל`קדימה` כבומרנג.
`קדימה` אף פעם לא התחילה מאפס מדגישים כמה מראשיה. עוד לפני שנוסדה, ובוודאי בעת שהחלה את מערכת הבחירות היו ל`קדימה` 18 חברי כנסת. 15 חברי כנסת שפרשו מ`הליכוד`, ועוד שלושה חברי כנסת שפרשו `מהעבודה.` מאחר והנחת היסוד של מטה הבחירות של `קדימה` הייתה כי רוב מצביעי `שינוי` שהתפרקה, ומר"צ שהצטמצמה, וחלק מחברי מפלגת `העבודה` יצביעו עבור המפלגה החדשה, הרי ש`קדימה` הייתה צריכה לקבל בבחירות לפחות 35 פלוס מושבים בכנסת.
מאחר ולפי התוצאות הסופיות של הבחירות שפורסמו ביום ה` בערב 30.3, `קדימה` קבלה רק 29 מושבים בכנסת, מדובר בירידה משמעותית של 6 מושבים פלוס, זאת מבלי להזכיר כמובן את הירידה הגדולה שחלה בתמיכה במפלגה מאז שראש הממשלה אריאל שרון אושפז בבית החולים. לפי החישובים של מותחי הביקורת בשלושת החודשים האחרונים איבד אהוד אולמרט למעלה מ-15 מושבים. אם התמיכה ב`קדימה` תמשיך לרדת בקצב הנוכחי, היכן ומתי היא תיעצר? שואלים המבקרים.
גם הפרסומים כאילו יש לאולמרט רוב של חברי כנסת יהודיים לתוכנית `ההתכנסות` איננו נכון. כל החישובים כוללים את מפלגת הגמלאים כמפלגה השייכת לגוש השמאל והדוגלת בנסיגות נוספות. מאחר ואיש לא שאל את 7 חברי הכנסת של הגימלאים במה הם תומכים או לא תומכים אין להנחה זו שום בסיס והיא דומה לניסיון לייצר ל`קדימה` בדעת הקהל רוב של 45 מושבים.
אותו מצב שורר במפלגת `העבודה` . בעוד ראשיה מדברים על `הישג גדול`, ישנן רבים מבכירי המפלגה המצביעים על העובדה כי למעשה הצטמצם כוחה של המפלגה לעומת הכנסת היוצאת לפחות במנדט אחד, וזאת מבלי להתייחס לשאלה איך קרה שמערכת הבחירות היקרה של יו`ר המפלגה עמיר פרץ לא הביאה אפילו מושב אחד נוסף בכנסת. במפלגת `העבודה` אומרים כי פרץ ניהל את מערכת הבחירות כאילו מובטחים ל`עבודה` לפחות 25 מושבים. בהסתמך על כך המפלגה נכנסה לחובות רבים. מי ישלם עכשיו את החובות האלה, שואלים בכירים `בעבודה`?
אולם יש דבר אחד משותף לשתי המפלגות הגדולות. איש מבין הבכירים המותחים את הביקורת בחדרי חדרים, לא רק שאינם מעיזים לומר אותה בפומבי, אלא נעלמו לפתע מכל כלי התקשורת ואינם מוכנים להתראיין. הסיבה הם מפחדים שמא יזיקו לסיכוייהם להתמנות לשרים, סגני שרים, או למשרות בכירות אחרות.
ב`קדימה` ישנם לפחות שני בכירים מאוד, שר הביטחון שאול מופז, והמיועד מתוקף הבטחה של אריאל שרון להיות שר החינוך פרופ` אוריאל רייכמן. למרות שהשניים יודעים כי אנשי אולמרט הציעו כבר במגעים עם אישים שונים מ`העבודה` את התיקים `שלהם`, הם ממשיכים לשתוק ולהעמיד פנים כאילו דבר לא קרה. הבעיה העיקרית העומדת לפני השניים היא כי `לפתע` הם גילו שהם חברים במפלגה לה אין מוסדות, והאיש היחיד המחליט בה, לטוב או לרע, הוא אהוד אולמרט.
כולם, כולל אמצעי התקשורת, התעלמו מהעובדה, כי בליל הבחירות כאשר יו"ר מפלגת `העבודה` עלה על הבמה לא ניצב עליה עמי איילון. המקורות של תיקדבקה מוסרים כי איילון ישב באותה שעה בפגישה עם אנשי אהוד אולמרט אשר הציעו לו לכהן כשר הביטחון בממשלה החדשה. המקורות שלנו מוסרים כי בצעד זה ניסה אולמרט לדלג מעל ארבעה מוקשים.
1. למסור את תיק הביטחון לידי איש צבא, אלוף במיל. וראש השב"כ לשעבר. מלבד מופז בו אולמרט איננו רוצה לתפקיד, אים מועמד בעל תכונות דומות `בקדימה`.
2. בדרך זו להשאיר את תיק האוצר בידי `קדימה`.
3. לעקוף בכך את הדרישות הכספיות של `העבודה` למטרות חברתיות. אם איש `העבודה` יתמנה להיות שר הביטחון, אולמרט יוכל לומר לו כי אין לו התנגדות להקצאת כספים למטרות החברתיות כפי שמפלגת `העבודה` מגדירה אותן, אבל הוא אינו יודע מהיכן הוא ייקח אותם. אבל אם שר הביטחון מ`העבודה` יכול לקצץ בהוצאות הצבא ומערכת הביטחון, אולמרט מוכן כי סכומים אלה יועברו מיד לצמצום הפערים החברתיים.
4. למרות שכלפי חוץ אולמרט ממשיך לדבר על `ההתכנסות` ועל קביעת גבולות הקבע של מדינת ישראל, הוא יודע כי התקופה הקרובה תהייה סוערת וקשה מבחינה ביטחונית, וכי כתגובה על פעולות טרור וירי טילים על ריכוזי אוכלוסייה אזרחית צה"ל יצא לפעולות רבות נגד מטרות פלסטיניות בגדה וברצועה. אולמרט מעדיף כי מי שיצטרך לפעול נגד הפלסטינים יהיה שר מ`העבודה` ולא מ`קדימה.` מה עוד שעמי איילון מזוהה בציבור הישראלי כאיש שמאל וכאיש שיש לו קשרים טובים עם פלסטינים מתונים, כמו סרי נוסבייה.
רעיון אחר שעלה אצל מקורבי אולמרט, הוא למנות את שני ראשי השב"כ לשעבר לשתי המשרות הבכירות במערכת הביטחון. מאחר והיחסים בין איילון לדיכטר הם טובים, קיימת אפשרות כי בעוד עמי איילון ישמש כשר הביטחון, סגנו יהיה אבי דיכטר בדרגת שר, כפי שבנימין נתניהו ומאיר שיטרית שרתו ביחד בדרגת שר במשרד האוצר. אפשרות להסדר כזה קיימת גם באם עמיר פרץ, לו אין כל ניסיון ביטחוני ימונה להיות שר הביטחון.
זו הסיבה העיקרית לאן נעלמו ונאלמו לפתע מתן וילנאי, אפרים סנה, ופואד אליעזר. בעוד פואד אליעזר רוצה להיות שר התשתיות, וילנאי וסנה רוצים להיות שר או סגן שר במשרד הביטחון.