עם קבלת ההחלטה האנטי ישראלית החריפה במועצת האו"ם לזכויות האדם אשר קובעת כי ישראל ביצעה פשעי מלחמה בעזה, נסתם הגולל על המו"מ המדיני בין ישראל לפלסטינים

המקורות של תיקדבקה: מועצת האו"ם לזכויות האדם קיבלה ביום ו' 16.10 בז'נווה, החלטה האומרת כי יש להעביר את הדיון בדו"ח גולדסטון הקובע כי צה"ל והחמס ביצעו פשעו מלחמה במלחמה ברצועת עזה, (בין 27 לדצמבר 2008, ו-18 בינואר 2009.) למועצת הביטחון. בעד ההצבעה הצביעו 25 מדינות מתוך 47 חברות המועצה, 6 מדינות ביניהן ארצות הברית, ישראל, איטליה, והולנד התנגדו. 5 מדינות, ביניהן בריטניה וצרפת העדיפו שלא להשתתף בהצבעה.
ההחלטה מגנה גם את פעולות ישראל במזרח ירושלים, כולל החפירות הארכיאולוגיות.
המדובר לא רק בתבוסה הדיפלומטית הקשה ביותר של ישראל בשנים האחרונות, אותה ממשלת בנימין נתניהו לא הצליחה למנוע, אלא בסיומו של המו"מ המדיני בין ישראל לרשות הפלסטינית- שהפכה להיות מהשבוע למשטרו של אבו מאזן בגדה המערבית, ולהתמוטטות המאמץ המדיני של הנשיא באראק אובמה לקדם מו"מ מדיני בין שני הצדדים. הנשיא אובמה, באמצעות שליחו המיוחד ג'ורג מיטשל, נכשלו לא רק לחדש את המו"מ אלא אפילו להתחיל אותו. התבוסה הישראלית בולטת במיוחד, לאחר כישלונו האישי של ראש הממשלה בנימין נתניהו לשכנע את נשיא צרפת ניקולא סרקוזי, שהוגדר על ידו ועל ידי נשיא המדינה שמעון פרס, 'כידיד גדול של ישראל', ושל ראש ממשלת בריטניה גורדון בראון לתת הוראה לנציגיהם במועצה להצביע נגד ההחלטה. לעובדה שבריטניה וצרפת לא הצביעו נגד החלטה הקובעת כי צה"ל ביצע פשעי מלחמה, יש משמעות מדינית וצבאית חמורה ביותר עבור ישראל, והיא מעמידה בספק באם לישראל יש מה לסמוך על לונדון ופריס בנושא הגרעיני האיראני.
דברי ההסבר שנשמעו ביום שישי בצהרים בירושלים, מיד לאחר קבלת ההחלטה, כי יש עדיין עוד שורה ארוכה של קרבות הקשורים בדו"ח, וכי הדו"ח וההחלטה ישפיעו על המלחמה של צבאות ארצות הברית ונאט"ו באפגניסטן ובעיראק, הם פתטיים. לא המלחמות באפגניסטן ובעיראק עמדו, או יעמדו, לדיון במועצה לזכויות האדם, אלא מבצע 'עופרת יצוקה' של צה"ל ברצועת עזה. ובהגנה על מבצע זה ועל זכותו של צה"ל לפעול נגד מטרות טרור, המשתמש באוכלוסיה אזרחית כמקום לבסיסיו, ממשלת ישראל נכשלה.
אין ספק, כי באווירה בינלאומית כזו, בנימין נתניהו לא יוכל לשבת ביחד עם אבו מאזן ליד שולחן דיונים אחד. בזה בא המו"מ שלמעשה גם בתקופת ממשלת אולמרט התקיים רק למראית עין, לסיומו.
המקורות המזרח תיכוניים של תיקדבקה מציינים, כי בוושינגטון ובירושלים קיימת בימים האחרונים התעלמות מוחלטת מהתפתחות חמורה אחרת אצל הפלסטינים, והיא עובדת הסתלקותו הסופית של החמס, לפי הוראות מטהרן ומדמשק, מהסכם הפיוס הפלסטיני, בין הפת"ח והחמס, הסכם שהיה צריך להביא להקמת ממשלת אחדות לאומית פלסטינית. פירושה של התפתחות זו, היא חלוקתן הסופית של הגדה המערבית ורצועת עזה ל-2 ישויות פלסטיניות נפרדות. יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, שתחילה הסכים לדחות את הדיון במועצה לזכויות האדם, ולאחר מכן שינה בלחץ דעת הקהל הפלסטינית והערבית את עמדתו, קיבל את גינוי מועצת האו"ם על הפעולה הצבאית של ישראל נגד אויביו-החמס, אולם במו ידיו יצר את הרקע המתאים לפעולתן של טהרן ודמשק לחלוקה הסופית של השטח שבידי הפלסטינים ל-2 ישויות, כאשר הוא שולט רק בפחות מחצי האוכלוסייה הפלסטינית.
ההחלטה בז'נווה,באה ברגע של חולשה מדינית גדולה של ישראל, המותקפת עתה לא רק על ידי טורקיה, אלא גם על ידי בריטניה, צרפת, וכל מדיניות ערב, כולל מצרים וירדן, אתן יש לישראל הסכמי שלום.