עקב ההתפשטות המהירה של הזן ההודי של הקורונה צריך לוותר על השבוע האחרון ללימודים. ב-1 לאוגוסט לא יהיו בידי ישראל חיסונים
בישראל מתחילים להבין על בשרינו מה זה זן דלתא, ועד כמה הוא יותר מדבק מקודמיו. די במשפחה אחת שחזרה מחו"ל ושלחה ילד לבית הספר, בכדי שכל בית הספר יידבק, ומשם כבר גם האחים והאחיות וההורים והשכונה. יש כבר כמה וכמה מוקדים כאלו, הסובבים בתי ספר. ביום ד' 23.6, הוכנס לראשונה בישראל בית ספר שלם לבידוד בפרדס חנה. בנימינה אדומה הבוקר, מודיעין צהובה בואכה כתומה. כולנו שומעים על עוד ועוד בתי ספר שמתגלים בהם מאומתים, ומייד לאחר מכן המספרים קופצים באותו היישוב.
והחיסונים? מסתבר שרבים מהנדבקים הם מחוסנים. הסברה היתה שגם אם יידבקו, לא יגלו תסמינים ולא ידביקו, כי לא יתפתח די עומס נגיפי בגופם.
כטיבן של סברות, לא כולן מסתברות כנכונות. רבים מהנדבקים מחוסנים, חציים מגלים תסמינים ואף מדביקים אחרים. קיימת תיקווה שהמחלה עצמה תהיה קלה יותר, למרות שנראה שהתגובה החיסונית אינה מהירה וממוקדת כפי שהיינו רוצים. לעת עתה אין עליה במספרי המאושפזים והחולים במצב קשה. עם זאת, כולנו למודי ניסיון ויודעים שזו מגמה שאפשר לראות רק החל משלושה שבועות מתחילת העלייה בתחלואה.
ביום חמישי בבוקר 24.6, הוחלט על ידי בנט ושקד להעביר את מערך קטיעת שרשראות ההדבקה לרשויות המקומיות. זה מהלך מצוין, בעיקר מאחר וכבר צברנו כמה וכמה כישלונות צורבים בהקמת מערך אפידמיולוגי מרכזי.
לא שהציבור ישתף פעולה יותר עם תחקירים מטעם הרשות המקומית. אך רשות מקומית יכולה לקבץ מידע נקודתי על שכונות ורחובות, כיתות ושכבות בבתי ספר, ולהחליט כך על סגירה ממוקדת של מוקדי הדבקה. ככל שהטיפול הוא כירורגי יותר וברמה המקומית, כך הטיפול יהיה פחות מסורבל.
נכון יהיה גם לוותר על השבוע האחרון ללימודים. כמו בשנה שעברה, אנו מוצאים עצמנו במרוץ עם עשרות נדבקים מצטברים בכל יום עד לסוף השנה. בשנה שעברה זה הסתיים בסגר בספטמבר. הלומדים בשבוע הקרוב כולם בבתי ספר יסודיים ולכן אינם מחוסנים כלל. אלה כרגע מהווים את קבוצת הסיכון העיקרית. זה גם הזמן להכין את מערכת החינוך לשנת הלימודים הקרובה עם שלל תכניות וכוח אדם, מתוך הנחה שלפחות חלק מהלימודים יתבצע מרחוק.
הבעיה העיקרית היא שהחל מה-1 באוגוסט נהיה חסרי חיסונים. זהו מצב שיש לפתור במהירות הבזק.
מה ניתן לעשות ברמה האישית?
זה הזמן לחזור לזהירות של לפני החיסונים: לעטות מסיכה במקומות סגורים ולהימנע מהתקהלויות. וכן, להמשיך להתחסן כי זה המעט שביכולתנו לעשות.
כותבת המאמר היא שרון מיכאלוב, מנהלת מחקרים קליניים, M.Sc במדעי הרפואה באוניברסיטה העברית.
