פורסמו שמות שלושת החטופים. יש התקדמות בחקירה. בחברון פורסם כרוז על לקיחת אחריות

באורח מפתיע ולא שגרתי פרסמה מערכת הביטחון, בשבת 14.6 אחה''צ,  את שמות שלושת הנערים החטופים, הנערים הם: גלעד שאער, בן 16 תושב טלמון, נפתלי פרקנל, בן 16, תושב נוף איילון, ואייל יפרח 19 תושב אלעד.
מקורות ביטחון סרבו לומר מה היא הסיבה לפרסום בשבת, אולם המקורות של תיקדבקה מוסרים, כי מקורות אחרים אומרים שהפרסום קשור להתקדמות מסוימת שיש בחקירה. הם סרבו לומר מהי ההתקדמות. מקורות אחרים אמרו, כי השמות והתמונות פורסמו, מאחר והם ממילא פורסמו בתקשורת הפלסטינית.
קודם לכן אמר שר הביטחון משה (בוגי) יעלון בשבת 14.6: 'הנחת העבודה שלנו שהנעדרים נמצאים בין החיים וכל עוד איננו יודעים אחרת, נפעל לחלץ אותם'. יעלון הוסיף ואמר, 'נראה שהאירוע עבר מתחת למכ"ם ואנו לא נשקוט עד שנחלץ אותם ועד שלא נשים את היד על המחבלים שלקחו אותם'.
 עוד מוסרים המקורות שלנו, כי בניגוד ליחס הזלזול שהפגינה מערכת הביטחון לכרוז שפרסמו כביכול ביום ו' חוגים סלפיים בחברון, כאילו החטיפה בוצעה על ידי אל קעידה בעיראק, לוקחים במערכת הביטחון ברצינות רבה את הכרוז שפרסם בשבת בצהרים ארגון 'גדודי בני החורין של חברון', בה נטל אחריות על חטיפת שלושת הנערים.  הכרוז אומר: 'מתוך אמונתו של העם הפלסטיני הדגול ומתוך מילוי החובה המוטלת עלינו כלפי אסירינו הגיבורים בבתי הכלא של היישות העוסקת, אנו מודיעים שלקחנו בשבי שלושה ציונים בפעולה מדויקת מאוד'. עוד נאמר בהודעה כי 'לא משנה מה ישראל תעשה, היא לא תוכל להגיע לשבויים'.  סיומה של ההודעה מעורר דאגה עמוק במערכת הביטחון.
קודם לכן פרסמנו בשבת בבוקר:
ככל שנוקפות השעות מאז שלושת הנערים נחטפו ביום ה' בלילה בערך בשעה 10:00, הולך ומתברר, לפי כל הסימנים שנאספו עד כה בשטח, כי החוטפים משתייכים לארגון טרור גדול, וכי מאחוריהם עומד מטה  אשר מכוון את תנועותיהם ואת מעשיהם.  במילים אחרות מול מטה החיפושים שהקימו צה''ל השב''כ, עומד ופועל מטה של החוטפים-כנראה של החמס.
אי אפשר לדעת מהיכן מטה זה פועל, מאחר וברור עתה כי הוא איננו מבצע שום קשר עם החוטפים המחזיקים בחטופים, כדי שאי אפשר לגלותם. אבל מאחר ועבר זמן רב מאוד,  שמונה עד 11 שעות מאז החטיפה ועד אשר הוחל במבצע חיפושים מאורגן ומקצועי צבאי-מודיעיני אחריהם, היה זמן ואפשרויות רבות למטה ולחוטפים לתאם ביניהם את תנועותיהם.  
המקורות הצבאיים של תיקדבקה מדווחים, כי עתה ברור, כי מכונית יונדאי 35 אי- i35- הידועה בשם יונדאי אלנטרה,  שנמצאה שרופה ליד הכפר דורא בהר חברון, היא המכונית אליה הוכנסו החטופים.
נראה כי המכונית הביאה אותם למקום שם חיכתה להם מכונית מילוט נוספת, וכי החוטפים העלו אותה באש לפני שהסתלקו עם החטופים. הבעיה שמכונית מכבי האש המקומית שהגיעה למקום כדי לכבות את השריפה, ומכוניות של מקומיים אחרים שבאו לראות את המתרחש- ייתכן שגם דבר זה אורגן מראש, טשטשו את עקבות מכונית המילוט השנייה.
עצם בחירת סוג כזה של מכונית כמכונית שבאמצעותה בוצעה החטיפה היא מוזרה, מאחר ומדובר במכונית לא גדולה שקשה להכריח אנשים להיכנס אליה באיומי נשק, ולחוטפים עצמם נשאר מקום מצומצם. במילים אחרות, ייתכן כי החטיפה בוצעה על ידי לא יותר מאשר איש אחד, או שניים עם נשק.  המכונית באה מכיוון ירושלים, וביצעה סבוב פרסה כדי לאסוף את החטופים. לאחר מכן בצעה סבוב פרסה שני ונסעה לכיוון חברון. 
בחלק זה של החקירה ישנם יותר פרטים, שנמסרו לחוקרים  על ידי נער רביעי חברם של שלושת הנערים שנחטפו שעמד לנסוע אתם. הנער איחר להגיע לטרמפיאדה. 
כל התנועות האלה מצביעות על כך כי החוטפים קבלו הוראות מגורם חיצוני שעמד אתם בקשר, ועל וויכוח כל שהוא שפרץ בינו ובין החוטפים.
עוד מוסרים המקורות שלנו, כי כאשר חוזרים ואומרים ללא הרף בכלי התקשורת, 'כי אין עדיין שום קצה חוט לחקירה', הדברים אינם מדויקים. יש כמה קצות חוטים לחקירה, אבל אי אפשר להיות בטוח באף אחד מהם עד אשר הדברים אינם נבדקים עד הסוף, ובוודאי שאי אפשר לפרסמם. 
אזור הר חברון, ובייחוד אזור דרום הר חברון הוא אזור טופוגרפי קשה ומסובך, גם בגלל שטחים רחבים של צמחיה עבותה, אבל בייחוד מאחר ובאזור נמצאות מאות אם לא אלפי מערות שהגישה אליהן קשה ביותר, ולפעמים בלתי אפשרית. בשנים האחרונות היו כבר כמה מקרים בהם מחבלים הצליחו לברוח אל אחת המערות והתחבאו בתוכן במשך חודשים ארוכים. עד אשר כוחות מיוחדים של צה''ל הגיעו למערות אלה, על פי מידע מודיעני מוקדם שקבלו, המחבלים האלה לא נתפסו או חוסלו.
אם החוטפים, או מי שעומד מאחוריהם, הכין באחת ממערות אלה מקום מחבוא מסודר, עם אוכל ומים, הם יכולים לשהות במקום כזה תקופה ארוכה של כמה שבועות או חודשים, עד אשר יתגלו.
כדאי לזכור, כי באזור זה התרחשו בעת האחרונה כמה פיגועי טרור קשים שעד היום מבצעיהם לא נתפסו.
המדובר בהריגתו של סמל קובי גל ז''ל מטירת הכרמל, ב-23 לספטמבר 2013, ליד מערת המכפלה, על ידי צלף פלסטיני. כבר עשרה חודשים עברו מאז הפיגוע והשב''כ לא מצליח לעלות על עקבות המחסל.
ב-14 לאפריל השנה, נרצח ביריות סנ''צ ברוך מזרחי ז''ל, ראש אגף במודיעין במשטרה, וסא''ל לשעבר ביחידת המודיעין של צה''ל 8200. גם כאן מדובר במחבל בודד, שביצע פיגוע שלא היו לו תקדימים, כאשר צעד אל מרכז הכביש ופתח באש על מכוניתם של בני משפחת מזרחי שנסעו לליל הסדר בקריית ארבע. עד היום המחבל לא נתפס.
כל אלה הם סימנים המעידים כי באזור קיימת תשתית טרור רחבה, אשר קרוב לשנה לא מצליחים לעלות על עקבותיה. האם יש קשר בין כל מעשי טרור אלה כולל מקרה החטיפה  האחרון עדיין מוקדם לדעת.
כמו כל חקירה אחרת כזו, בה יש יותר אלמנטים נסתרים מאשר גלויים, ההתקדמות בחקירה תלויה  יותר באינטואיציה-תחושות בטן של אחד מראשי המחפשים,  מאשר בגילויים פתאומיים התלויים בציוד טכני מתקדם. בין הצוותים המחפשים ישנם מספר אנשים, אשר פענוח מקרי חטיפה- עשרות במספר, הוא במשך שנים רבות לחם חוקם. צריך לקוות כי גם הפעם הם יצליחו.