פילדמרשל טנטאווי צונן לישראל. צה"ל אינו מוכן לפעול בסיני. אמ"ן אינו מכיר את הצבא המצרי

ירידתו של חוסני מובראק מהשלטון בליל שבת 11.2, מוצאות את ישראל וצה''ל, לא רק בפני מצב בו בעל הברית האסטרטגי העיקרי שלהם נעלם ממרכז קבלת ההחלטות במצרים, אלא בפני מצב בו אין לישראל כוחות צבאיים מתאימים ללחימה במדבר סיני, ואין לה גם מידע מודיעני על קציני צבא מצריים אשר ינהלו, גם הדבר יתבצע מאחורי הקלעים תחת החסות של ממשלת מומחים אזרחיים, את מדיניותה הפוליטית והצבאית של מצרים.
צה''ל התאמן והוכן למלחמה מול איראן, סוריה, וחיזבאללה בהרי לבנון וסוריה. לצה''ל אין גדודים ואין אוגדות המאומנים בלחימה מדברית. לשירותי המודיעין הישראליים אשר לא ראו במשך 32 השנים האחרונות את מצרים כמטרה מודיעינית, אין מידע על הקצינים המנהלים מליל שבת את מצרים, ולא על מפקדי היחידות המצריות שקהיר יכולה לשלוח לסיני.
שתי ההנחות היחידות עליהן מסתמכים ברגעים אלה הדרגים המדיניים, הצבאיים, והמודיעיניים הישראליים הן:
1. צבא מצרים לא ירצה לוותר על העזרה הצבאית האמריקנית השנתית בסך 1.3 מיליארד דולר וגם לא על הגישה לטכנולוגיות צבאית מתקדמות. וושינגטון, כלומר ממשל אובמה, יתנו את המשך העזרה הצבאית בהתחייבות של הצבא המצרי לשמור ולקיים את הסכם השלום בין ישראל ומצרים.
המקורות הצבאיים ובוושינגטון של תיקדבקה מציינים כי אין כל ביטחון כי אכן עמדה זו מקובלת על ממשל אובמה, ויש עוד פחות ביטחון אם אכן הצבא המצרי יסכים לקבל עתה התניה אמריקנית כזו.
אפילו אם הדברים יתנהלו כך בחודשיים-שלושה הראשונים לאחר ירידתו של מובראק מהשלטון, איש איננו יודע לאן הדברים יכולים להמשיך ולהתגלגל במשך 2011, ותחילת 2012.
הפנייה הסעודית לעבר איראן, עלייה המקורות של תיקדבקה דיווחו בלעדית ביום ה' 10.2, לפיה המלך עבדאללה נתן הוראה בתגובה לנטישתו של מובראק על ידי ממשל אובמה, לפתוח במהלך של חיזוק הקשרים המדיניים והצבאיים של סעודיה עם איראן, יכולה לשכנע את ראשי הכת הצבאית השולטת בקהיר, להתאים את מדיניותם האסטרטגית לזו של ריאד, ולא לזו של וושינגטון. בייחוד באם המלך עבדאללה יציע להם מה שהוא הציע למובראק שלא להיבהל מהאיום האמריקני להפסיק את העזרה הצבאית, מאחר וסעודיה תיתן עבור כל דולר אמריקני שלא יגיע יותר למצרים, דולר סעודי, ואפילו יותר.
2.
ישראל סומכת גם על הידידות ושיתוף הפעולה ארוך השנים שבינה לבין הגנרל עומר סולימן, המחזיק בידיו את השליטה על כל מנגנוני המודיעין במצרים. ישראל גם מקווה כי מאחר וסולימן הוא אחד מ-3 הקצינים הבכירים ביותר העומדים בראשות הכת הצבאית השולטת עתה במצרים, לצידם של שר ההגנה הפילדמרשל מוחמד חוסיין טנטאווי, והרמטכ''ל המצרי הגנרל סאמי אל-אנאן, שיתוף פעולה זה יימשך וסולימן ידאג כי האינטרסים הישראלים בקהיר לא יפגעו.
המקורות של תיקדבקה מציינים כי אין להנחה ישראלית זו על מה להתבסס.
רק בשבוע שעבר, ביום ה' 3.2, כאשר חוסני מובראק מינה את סולימן להיות סגן נשיא, סימנו תומכי קו זה בירושלים ובמערכת הביטחון בתל-אביב V גדול לעצמם. שבוע ימים לאחר מכן ביום שישי 11.2, כאשר סולימן איבד גם את התארים של סגן הנשיא וגם של שר המודיעין, מעמדו בכת הצבאית המצרית השלטת נשאר לא כל כך ברור.
מעבר למצב של מהפכה במצרים אשר יתמיד בזמן הקרוב, בו דברים יכולים להשתנות בתוך רגעים, יחסיו של סולימן עם ראש הכת הצבאית טנטאווי מתוחים, ומובראק תמיד היא האיש שהכריע בין השניים, בדרך כלל לטובתו של סולימן.
מאחר ויחסו של הפילדמרשל טנטאווי כלפי ישראל הוא מאוד צונן, צריך להניח כי עומר סולימן, בגלל יחסיו האישיים המתוחים עם טנטאווי, לא ירצה להיראות כאיש הפרו אמריקני והפרו ישראלי ביותר בכת הצבאית המצרית, וישראלים רבים יופתעו כאשר ימצאו את הדלת שלו סגורה עתה לפניהם.
הבעיה האסטרטגית הישראלית המיידית עם מצרים היא חצי האי סיני.
המקורות הצבאיים והמודיעיניים של תיקדבקה מדווחים כי מאז התחלת ההפיכה במצרים מתבצע מאמץ ברור מצד איראן, החמס, וגורמי אל קעידה במזרח התיכון לנתק את חצי האי סיני ממצרים. ואם לא לנתק אותו לחלוטין, לפחות לערער את השלטון המצרי בסיני, כך שהמצרים ישלטו רק בקצה הדרומי שלו בשארם-א-שייח'. הסיבה העיקרית לכך היא האינטרס המשותף של איראן ואל קעידה לצרף את סיני לרצועת עזה, כדי ליצור מצב בו הבסיס האמיתי של המדינה הפלסטינית הגדולה הוא בעזה, ולא ברמאללה, שבהתפתחות כזו תאבד את חשיבותה. הדרגים המדיניים והצבאיים הישראליים כבר עומדים בסוף שבוע זה בפני הצורך המיידי להחליט מה תהייה המדיניות הישראלית כלפי המתרחש בסיני. האם ישראל משאירה את הטיפול במתרחש שם בידי הצבא המצרי? או שמידי פעם היא תמצא את עצמה נאלצת, באמצעות פעולות חשאיות, כמו באמצעות מזלטי''ם, או כוחות מיוחדים, לתקוף את האיומים שיצטברו נגדה בסיני.
למעשה מוצאת ישראל את עצמה לפתע מול המתרחש בסיני, בדיוק באותו מצב בו האמריקנים מוצאים את עצמם בצפון ווזיריסטאן, שם המלחמה שלהם בטאליבן ובאל קעידה מביאה למשברים קשים ביחסיהם עם ממשלת פקיסטן באיסלמאבאד.
המקורות הצבאיים שלנו מוסרים כי פילדמרשל טנטאווי אף פעם לא ייחס חשיבות גדולה למצב הצבאי השורר בסיני, והיה זה חוסני מובראק שהפקיע מידיו את הטיפול בנושא והעבירו לידיו של עומר סולימן. אפשר וצריך להניח כי טנטאווי ייקח עתה בחזרה את הטיפול בסיני מידיו של עומר סולימן, עם כל המשמעויות הנובעות מכך לגבי יחסי ישראל-מצרים.
 

Print Friendly, PDF & Email