פליטי נתניהו מחפשים את הארץ המובטחת


ההתקפה הפוליטית והאישית ללא תקדים, בליל שבת 20.5, של פליטי-מתנגדי בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן אשר הכריזו בכל המגפונים התקשורתיים שרק יכלו למצוא, כי 'הפשיסטים באים' מעידה יותר על מצבם האישי-הפוליטי מאשר על מצבה הפוליטי הפנימי של מדינת ישראל.
מבחינתם מינוי ליברמן לשר הביטחון, הוא כפי שיעלון אמר, מעיד כי ההקצנה, האלימות והגזענות בחברה הישראלית מאיימות על חוסנה של ישראל ומחלחלות גם לצה"ל וכבר פוגעות בו. יעלון מאשים גם את החלקים האלה  בחברה הישראלית, בניסיונות פגיעה בבית המשפט העליון ובשופטי ישראל. תהליכים שתוצאתם פוגעת, לדעתו, קשות בשלטון החוק ועלולה להיות הרת אסון למדינתנו.
הכותרות הכריזו, כי בדברים אלה נולד מנהיג חדש למחנה פוליטי חדש שהוגדר 'מחנה מרכזי-ימיני שפוי'.
במלים אחרות, מי שאיננו משתייך למחנה זו איננו שפוי.
'מחנה מרכזי-ימיני', אם אכן יקום, הוא כבר שינוי גדול וחשוב בפוליטיקה הישראלית.  עד עכשיו נתנו לנו להבין, כי המחנה השפוי הוא מהמרכז-שמאלה. הפעם אפילו התקשרות הישראלית הבינה שהשמאל נמחק וצריך להתחיל לזוז סוף-סוף ימינה.
אולם זו לא הנקודה העיקרית.
הנקודה העיקרית היא שמתנגדי נתניהו-ליברמן, אינם רוצים לדעת ולהבין, כי על חלקים גדולים של הציבוריות הישראלית נמאס להיות 'שפויים', ונמאסו עליהם הצביעות , הפוליטיקל קורקטנס' הריק מתוכן, וכלי התקשרות הישראלית המייצגים אותם.
לאחר רצח החדשות הרלוונטיות בכלי התקשורת הישראלים, מה אנו רואים וקוראים מידי יום?
מצעד של משפחות פשע, רמאים, אנסים, פדופילים וגנבים פעוטים, ולצידם מצעד של עורכי דין מנופחים מחשיבות עצמית.
אולי ראש הממשלה נתניהו צודק, כי מול מצעד מתוקשר היטב זה של פושעים, צריך לחדש לשם שיווי משקל ושמירה על 'השפיות' את המצעדים של צה''ל בירושלים.
על חלקים גדולים בציבוריות הישראליות נמאסו גם הפוליטיקאים, המעמידים פנים של צדיקים, ואלה הקושרים לכל בעיה שהיא את נושא בית המשפט העליון.
כפי שחלקים גדולים בישראל איבדו את אמונם במערכת הפוליטית, יש גם חלקים גדולים שאיבדו אמונם בבית המשפט העליון, ובמערכת המשפט בכללותה מאחר ואינם תמיד מזהים אותה עם שלטון החוק הצרוף.
אם שר הביטחון משה יעלון היה קורא לרפורמה מרחיקת לכת  ברשויות המשפטיות במדינת ישראל אפשר היה להתייחס ברצינות לדבריו. 
אחרי הכול צריך לומר בגלוי, כי לא רק  שהמערכת המשפטית נכשלה במלחמה בשחיתות ובפשע, אלא שיש כבר ניצנים ראשונים של עובדות כי נגעים אלה התפשטו כבר לתוך השוליים שלה עצמה וגם היא לא חסינה מפניהם.    
לכן כאשר יעלון מקשר את השינויים והתזוזות הפוליטיות בחברה הישראלית לפגיעה קשה בשלטון החוק המחלחלת לצה''ל, זה סימן שהוא איננו מסוגל להבין ולנתח מה מתרחש באמת בחברה הישראלית,  ומדוע יש התנגדות לחלקים בחברה הישראלית ובצה''ל לדבריו, ולא תהייה להם השפעה אותה הוא רוצה להשיג.
המדובר גם בערבוב של מושגים. חוק הוא נושא אחד והוא בסמכותה של הכנסת. משפט הוא בסמכותם של בתי המשפט, כאשר החוק מחייב גם אותם.
מלבד הצביעות, יש בדברי התוקפים את המינוי של אביגדור ליברמן צבע ונימה של גזענות.
המהלכים הפוליטיים האחרונים מצביעים על כך, כי שכבת המהגרים הרוסיים אשר נכנסה לפוליטיקה הישראלית באמצע שנות ה-90, הגיעה סוף סוף לאחר 20 שנה לבשלות פוליטית, ולתפיסת עמדות מרכזיות במערכת השלטון בישראל. 
לכנות פוליטיקאים אלה 'פשיסטים' 'רספוטין' (מה הקשר בין זאב אלקין לרספוטין, אלוהי הבורות יודע), מעיד על אובדן עשתונות. 
עצם העובדה, כי מי שמכנה את עצמו 'האליטה הישראלית' איבדו את השלטון, וגרוע מכך את התקווה לחזור ולתפוס שוב את השלטון, הם מרשים לעצמם להשתולל ללא מעצורים בלשונם.
חלום הבלהות של מחנה 'השפויים', הוא כאשר סאלמן מלך ערב הסעודית, נשיא מצרים פאתח-אל-סיסי,ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, ושר הביטחון אביגדור ליברמן ישבו על במה אחת ויחתמו הסכם לשיתוף פעולה ערבי-ישראלי. זה לא חלום באסמפיה. זו מציאות המתרחשת בימים אלה כל יום.
זו הסיבה מדוע התקשרות הישראלית לא פרסמה אפילו מילה אחת על שאיש העסקים הסעודי הבינלאומי המולטימיליונר ואליד בן טלאל, הנחשב כמקורב של שר ההגנה  הסעודי הנסיך מוחמד בין סאלמן, (שהוא גם בנו של מלך סעודיה), חנך בחודש אפריל ברחוב דויד פלוסר מס' 14 בירושלים, את השגרירות הסעודית הראשונה בישראל.
הדברים אינם חדשים. כך היה עם מנחם בגין ז''ל 'הפשיסט' ב-1979, שהמרכז והשמאל הישראלי אף פעם לא סלחו לו שעלה לשלטון  בדרך דמוקרטית למרות שהיה  המנהיג הישראלי הראשון שהביא חוזה שלום היסטורי עם מצרים. כך היה עם אריאל שרון ז"ל שמשמרות של מפלגת 'העבודה' עמדו בצמתים וכינו אותו  'היטלר ונאצי' בגלל העזתו ב-1982 להביא את צה''ל לשערי ביירות במטרה לחסל את ערפאת.
מי ערב לנו, שמה שמתרחש היום זו איננו חזרה על העבר?
משה יעלון, גבי אשכנזי, בני גנץ, יצחק בוז'י הרצוג, גדעון סער, יובל דיסקין, ציפי לבני, ואחרים  חושבים כי הדבר הנורא ביותר שקרה בהיסטוריה של מדינת ישראל, הוא שלטונו של בנימין נתניהו.  כדי להביא את השלטון הזה לסיימו הם התיישבו כולם בסירת פליטים אחת, כאשר הם מפליגים לעבר הארץ המובטחת.
יש רק בעיה אחת עם סירת פליטים זו. לאן היא בדיוק שטה במים הסוערים של המזרח התיכון?
הארץ הזאת לא הייתה קיימת בעבר וגם היום  איננה  קיימת במציאות. לכן כל פעם שתערכנה בחירות כלליות בישראל הם ייכשלו.
המסע אל 'הארץ המובטחת' הוא מסע עקר אשר יביא לתוצאות הפוכות. ההתקפות הפראיות על נתניהו ועל ליברמן רק יחזקו אותם ואת התמיכה  הציבורית בהם.
צריך לציין לזכותו של יצחק (בוז'י) הרצוג, כי הוא הראשון מתוך חבורה  זו של פוליטיקאים המבין, כי הדרך היחידה הפתוחה עכשיו לפני מתנגדי נתניהו-ליברמן-הליכוד, היא קודם כל לטהר את המחנה הפוליטי שהוא עמוד  בראשו מהשמאל הקיצוני והקולות הדסטרוקטיביים.
מאבק אמיתי ונחוש בכיוון הזה תיצור בפעם הראשונה בשנים האחרונות בישראל אופוזיציה עם תוכנית פעולה חיובית, עם סיכוי טוב להחליף את השלטון.    
         

 

Print Friendly, PDF & Email