פרשת ענת קם- היא לפני הכול מחדל מודיעני מהמדרגה העליונה של אגף המודיעין בצה"ל, ואח"כ של השב"כ

תיקדבקה: פרשת ענת קם אשר הותרה לפרסום חלקי ביום ה' 8.4, היא קודם ולפני כל דבר אחר, אחד ממחדלי המודיעין וביטחון השדה הגדולים ביותר שאירעו אי פעם לאגף המודיעין בצה"ל. על מחדלים כאלה אלופים (גנרלים)בצבאות אחרים משלמים בתפקידיהם.
יתרה מזאת, פרשה זו מראה עד כמה דרגי הפיקוד הבכירים ביותר בצה"ל פרוצים לפני כל גורם עוין אשר רוצה להגיע אליהם ולעשות בלשכותיהם, ובחומר הסודי ביותר שנמצא בהם, ככל העולה על רוחו.
צריך לזכור כי פרשה זו מתפרסמת בסך הכול יומיים לאחר שהחל השבוע משפטם של חייל צה"ל, קרובי משפחתו, ופלסטינים, אשר הצליחו לחדור ללשכת הרמטכ"ל רב אלוף גבי אשכנזי,ולהעביר את החומר שהם הוציאו מהלשכה לידי גורמים הקשורים בחיזבאללה.
לפי המידע שמסר במסיבת עיתונאים ראש השב"כ יובל דיסקין, גנבה ענת קם ששירתה כפקידה בלשכת אלוף פיקוד מרכז בשנים 2007-2205 , האלוף יאיר נווה, למעלה מ-2000 מסמכים מסווגים, מהם סודיים ביותר. גניבת המסמכים נעשתה על רקע אידיאולוגי שמאלני. דיסקין הגדיר את המסמכים כ'חלום של כל מדינת אויב לשים יד על מסמכים מהסוג הזה'.
ראש השב"כ אמר כי המסמכים עסקו בסוגיות מבצעיות מגוונות בהן פקודות מבצע סודיות של פיקוד מרכז והמטכ"ל, היערכות הצבא במצבי חירום, סדרי כוחות של הצבא, תרחישי לחימה, תורות לחימה ועוד. דיסקין ציין כי בידי מי שמחזיק במסמכים אלה, 'יש מידע המהווה סכנה לפגיעה ממשית בחיי חיילים ואזרחים במדינת ישראל'.
קם, הים בת 23, העתיקה את המסמכים לאורך שירותה אלפי מסמכים, וצרבה אותם על דיסק אותו העלתה על מחשבה הפרטי.
במרוצת שנת 2008 העבירה קם את המסמכים אל כתב עיתון 'הארץ' אורי בלאו, (תוך כשהיא מציעה אותם גם לעיתונאים אחרים.) אשר החל על סמך החומר המצוי בהם לפרסם ב-2008 כתבות. למרות שהכתבות היו מבוססות על חומרים סודיים הן אושרו על ידי הצנזורה הצבאית לפרסום. החומר שהתפרסם בכתבות בעיתון 'הארץ' החל סוף סוף למשוך את תשומת ליבם של גורמי הצבא, וכשאר התגלה כי המדובר בחומרים סודיים שמקורם בלשכת אלוף פיקוד מרכז, התבקש השב"כ להתערב בחקירה.
בספטמבר 2009, נחתם הסכם בין השב"כ ובין עיתון 'הארץ' לפיו אורי בלאו התחייב להחזיר את המסמכים הנמצאים ברשותו, ומרות זאת השב"כ התחייב כי בלאו לא ייחקר כחשוד ולא יישאל על מקורותיו, וכי המסמכים לא יהוו בסיס לחקירה פלילית, וכי בלאו לא יישאל על מקורותיו.
חודשיים לאחר מכן בדצמבר 2009 נחקרה ענת קם עצמה, ומאז היא נתונה במעצר בית.
בתחילת השנה ב-14 בינואר השנה הוגש נגדה כתב אישום על ריגול חמור.
כאשר השב"כ קיבל את המסמכים מכתב 'הארץ', התברר כי בלאו מסר רק 50 מסמכים, בעוד ששירות הביטחון מאמין כי בידו מצויים עוד ממסכים סודיים רבים אחרים אותם הוא שומר לעצמו. אורי בלאו יצא את ישראל בדצמבר 2009 ללונדון, כנראה במטרה שלא להיעצר ולהיחקר בשאלת המסמכים החסרים, ומאז הוא לא חזר לישראל. בראיונות לעיתונאי חוץ, אמר השבוע דב אלפון עורך 'הארץ', כי העיתון ידאג לכל צרכיו של בלאו, כל זמן שהוא יצטרך בכך. במילים אחרות, עיתון 'הארץ' תומך בעמדותיו של אורי בלאו כנגד עמדות השב"כ, וראה בכך נושא עקרוני של חיסיון שיש לעבודת עיתונאי, וחיסון של מקורות המידע שלו.
ראש השב"'כ הזהיר ביום ה', כי פרסום הפרשה 'הופך את בלאו ליעד מודיעיני לגורמים עוינים', בכך רמז כי חייו של בלאו מעתה מצויים עתה בסכנה, מצד גורמים היכולים להשתלט עליו כדי להשיג את המסמכים הנמצאים ברשותו.
בפרשה זו ישנם לפחות 4 מחדלי ביטחון קשים:
1. כיצד חיילת המשרתת בצה"ל והידועה כבעלת קשרים עם קבוצות שמאליות המתנגדות לפעילות צה"ל נגד הפלסטינים מגיעה לשרת בלשכת אלוף פיקוד מרכז שהיא צומת העצבים של הפעילות המבצעית של צה"ל בגדה המערבית, ולא רק נגד הפלסטינים.
2. עצם העובדה שקם הצליחה במשך שנתיים לצלם כמות כזו של מסמכים ולצרוב אותם על דיסק, מצביעה שבלשכת האלוף ובמפקדת פיקוד מרכז, לא קיים בכלל ביטחון שדה.
3. פרט אחר מוזר שמעורר תמיהות רבות אחרות הוא כיצד קרה <שהשב''כ התרכז קודם כל במגעים שלו עם עיתון ה'ארץ' והכתב אורי בלאו, ורק לאחר חודשיים, בדצמבר 2009 הגיע לחקור את ענת קם.
4. איך קורה שלאחר למעלה משנה שהחקירה הזו מתחילה, עדיין אף אחד משירותי המודיעין הישראלי לא רק שלא מצא את המסמכים החסרים אלא אין לו אפילו שמץ של מושג היכן הם נמצאים.
דבריו של ראש השב"כ יובל דיסקין ביום ה' בהם אמר כי 'התנהלנו פה ברכות יתרה. היינו צריכים להסיר כפפות בפרשה הרבה יותר מוקדם'. 'היינו יותר מדי רגישים לעולם העיתונות. משכנו את הפרשה יותר מדי זמן, היא הייתה צריכה להיגמר מזמן, זה הלקח שלנו מהחקירה', הם מיותרים ומזיקים. כל מה שעל יובל דיסקין היה לעשות הוא להודות בטעות כפי שהוא עצמו הגדיר אותה כי 'התנהלנו פה ברכות יתרה. היינו צריכים להסיר כפפות בפרשה הרבה יותר מוקדם'. ולא להאשים בכך 'את הרגישות לעולם העיתונות'. לראש שב"כ אסור להיות רגיש בשום נושא, בוודאי לא בנושאים שמסכנים חיי אדם.