צבא לבנון איננו מצליח להשיג הכרעה בקרב מול 'פת"ח-אל-איסלם'. סכנה של התפשטות המלחמה למחנות הפליטים הפלסטינים בדרום-לבנון.

בלעדי ומיוחד למקורות הצבאיים של תיקדבקה: למרות רכבת הנשק האמריקנית ללבנון הנמשכת כבר 10 ימים (הרכבת האווירית החלה ב-24.5), והטלתן לקרב של יחידות הקומנדו,צבא לבנון איננו מצליח לאחר שבועיים של קרבות לפרוץ אל תוך המחנה בארד-אל נהר ולחסל את לוחמי 'פת"ח-אל-איסלם'.
המקורות הצבאיים של תיקדבקה מדווחים כי לכך יש שתי סיבות עיקריות.
1. לוחמי 'פת"ח-אל-איסלם' אינם נלחמים לבד. יחד אתם נלחמות יחידות העילית הפלסטיניות של ארגונו האיראני-סורי של אחמד ג'יבריל, החזית העממית לשחרור פלסטין-המפקדה המרכזית. אלה הן יחידות מקצועיות שאומנו במיוחד ללחימה בשטחים בנויים, על ידי קצינים של גדודי הקומנדו הסוריים, וקצינים של משמרות המהפכה האיראניים. יחידות אלה הם פשוט עדיפות בכושר הלחימה שלהן על יחידות הקומנדו של הצבא הלבנוני.
2. מאחר וסוריה איננה רוצה להראות כמעורבת במלחמה באורח ישיר, כפי שארה"ב מעורבת עתה, המליציות הפרו-סוריות בצפון לבנון, שסוריה חימשה אותן בחודשים האחרונים בצורה מסיבית, מספקות ללוחמי 'פת"ח-אל-איסלם' וללוחמי של אחמד ג'יבריל, את כלי הנשק והתחמושת הדרושים להם כדי לעצור את הסתערות יחידות הקומנדו של הצבא הלבנוני.
כפי שהתברר בקרבות שנערכו במחנה בסוף השבוע, בינתיים, אספקת הנשק והלוחמים מצד סוריה, היא יותר יעילה מאשר אספקת הנשק לצבא לבנון על ידי ארה"ב, הנתמכת במאמץ צבאי זה על ידי ירדן, ואיחוד הנסיכויות הערביות.
אם הצבא הלבנוני לא יצליח להכריע את הקרב בנהר-אל בארד, תהיינה לכך 4 השלכות מרחיקות לכת על מעמדה של ממשלת פואד סניורה בלבנון, על המתרחש במחנות הפליטים הפלסטינים בדרום לבנון, על מעמדו המעורער בלאו הכי של יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, ועל ההתמודדות הצבאית בין ישראל והפלסטינים ברצועת עזה.
א. אם לא תהייה הכרעה ברורה לטובת צבא לבנון בנהר-אל בארד, פירוש הדבר שלממשלת פואד סניורה אין כוחות צבא היכולים להשליט את מרותה במדינה.
מאחר וממשלת סניורה, איננה מעזה לפנות למועצת הביטחון ולומר בפומבי, כי הם אינם נלחמים רק נגד 'פת"ח-אל-איסלם', אלא גם נגד כוחות פלסטינים המגובים לוגיסטית על סוריה, הממשלה נופלת במלכודת העצמית שהיא הניחה מתחת לרגליה, והיא עצמה יוצרת את הרושם בדעת הקהל הלבנונית והבינ-ערבית, כי צבאה איננו מסוגל להתגבר על 350 לוחמים הקשורים עם אל קעידה.
אי הכרעה בקרב בנהר-אל בארד,פירושו שממשלת סניורה איננה מסוגלת לפעול נגד שום מליציה צבאית בלבנון, בוודאי לא נגד חיזבאללה שלרשותו עומד צבא של כ-15.000 לוחמים.
גם לגבי נקודות הקשר של 'פת"ח-אל-איסלם' עם אל קעידה, יש בעיה. המקורות בביירות מוסרים, כי עד לפני כמה שבועות בלבד קבלו לוחמי 'פת"ח אל איסלם' עזרה כספית, ולפי כמה מקורות גם קצת נשק, מאנשיו של סעד חארירי, ראש הגוש הפוליטי העומד מאחורי ממשלת סניורה. מאחר ואנשי 'פת"ח אל איסלם' הם סונים, המחשבה מאחורי העזרה שניתנה להם על ידי סעד חארירי, הייתה לגייס אותם למאבק נגד חיזבאללה השיעי.
ב. בלבנון כמו בלבנון, הפרדוכס הוא ששולט במצבים. גם אם צבא לבנון יצליח בסופו של דבר להכריע את הקרב, אבל גם באם הוא ייכשל, הקרב עומד להתפשט אל מחנות הפליטים הפלסטינים בדרום המדינה, בייחוד אל קומפלכס המחנות של עין חילוואה ליד צידון. כבר בשבת 2.6, החלו להגיע ידיעות כי קבוצות 'ג'ונד אל שם' ו'חוזבת אל אנסר', הדומות בהרכבן ובקשריהן עם אל קעידה כמו 'פתח-אל-איסלם', סיימו שם את הכנותיהם לפתוח בפעולות נגד צבא לבנון, והחלו לפנות משפחות פלסטיניות מהאזורים שלוחמיהם ביצרו. המקורות שלנו מוסרים כי צבא לבנון החיש שני גדודים מאזור הבקעה, והעביר אותם לאזור עין חילוואה.
ג. האחריות על המצב הביטחוני, ולמעשה אף על השלטון, בתוך מחנות הפליטים הפלסטינים בלבנון, הוא של יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, וכוחות הפת"ח במחנות המקבלים ממנו הוראות ופקודות. ניצחון של לוחמי 'הפת"ח-אל- איסלם' ושל לוחמיו של אחמד ג'יבריל, אחד המתנגדים החריפים ביותר בקרב הפלסטינים לאבו מאזן, פירושו, התערערות שלטונו של אבו מאזן לא רק בלבנון, אלא גם ברצועת עזה ובגדה המערבית, והתחזקות נוספת של הכוחות הפרו איראנים-סוריים באזורים פלסטיניים אלה.
הקרבות בצפון לבנון, מעמידות גם במצב קשה מאוד את כוחות יוניפי"ל המוצבים מטעם מועצת הביטחון של האו"ם.
עד היום, כ-9 חודשים לאחר מלחמת לבנון, נכשל הכוח הזה, המונה כ-12.000 חייל, רובם ממדינות אירופה, במשימתו העיקרית, והיא מניעת זרימת נשק למליציות השונות בלבנון, בייחוד חיזבאללה, מסוריה ואיראן. הסיבה העיקרית לכך, היא שממשלת לבנון איננה מבקשת רשמית מהכוח לפעול בנושא זה. בשבועיים האחרונים רואה ושומע הכוח הזה על הקרבות המתנהלים בטריפולי, על אנשי אל קעידה, ועל הנשק הזורם מסוריה לעזרת הנלחמים נגד ממשלת לבנון, כאשר הוא איננו נוקף אצבע לעזור לממשלת סניורה. שוב בגלל אותה סיבה, סירובה של הממשלה בביירות, לבקש עזרה כזו.
במילים אחרות, סוריה, וחיזבאללה, הצליחו עוד פעם לעקר את כוח יוניפי"ל בלבנון ולהופכו לגורם חסר חשיבות, גם בשמירת יציבות השלטון בלבנון, וגם במלחמה באל קעידה.