צמד ההורסים – The demolition team

פרישתו של שמעון פרס ממפלגת העבודה והתחברותו לאריאל שרון, כמובן בשם `השלום`,
(שר האוצר לשעבר בייגה שוחט אמר השבוע `תמיד זה אצלו הכול בשם `השלום`, אבל למעשה הכול אישי אצלו.`) היא התחברותם של שני פוליטיקאים זקנים בעלי נטיות דיקטטוריות, שמטרתם המרכזית היא לנקום ולרסק את מפלגות האם אותן הם עזבו/נזרקו.
אריאל שרון מרסק את הליכוד. שמעון פרס מרסק את מפלגת העבודה. אריאל שרון רוצה לרסק את בנימין נתניהו, שמעון פרס רוצה לרסק את עמיר פרץ.
באורח מפתיע גם עמיר פרץ וגם בנימין נתניהו, בעצת יועצי התדמית והפוליטיים שלהם עושים טעות קשה כאשר הם שותקים.
עמיר פרץ שעוד בתחילת השבוע נראה כמנהיג מבטיח שיכול למשוך קולות, ממשיך במצעד האיוולת שלו, ומציג תחת כרזות ענק של תמונתו את מועמדי הרכש שלו, כולם תומכיו של ראש מר"צ-יחד יוסי ביילין ושמאלה. מה שהיה על פרץ לעשות הוא לזנוח את השדרניות, השחקניות, והמיליונרים, אנשי ז`נווה, ולתקוף בכל כוחו את שמעון פרס, דליה איציק וחיים רמון על שאינם מוכנים לקבל הכרעה דמוקרטית של מצביעי העבודה, וכי הם תומכים במפלגה שכאשר האישים המרכזיים בה נשאלים `מה עם הדמוקרטיה בה?` הם עונים,
`עכשיו לא. זה ייבוא אחרי הבחירות!` סיסמה זו באה מבית היוצר של חיים רמון, שכבר טבע אותה בתקופת ההתנתקות, כאשר אמר `כי בבעיות הפער החברתי, העזרה לשכבות העניות, ובפשע, נטפל לאחר ההתנתקות.` אצל פוליטיקאים אלה שאף פעם לא טיפלו וגם לא יטפלו בבעיות האמיתיות תמיד ישנו `אחר כך.` קודם כול ישנו השלטון. פרישתו של פרס לא רק עצרה את דהירתו של פרץ, אלא שיתקה אותו.
אותו תהליך קורה בליכוד. סיסמת הבחירות החדשה של הליכוד, `בחרת שרון, קבלת פרס,` על משקל הסיסמא מבחירות 1996, `בחרת פרס, קבלת ערפאת,` מראה על מפלגה המצויה בפאניקה. רק לפני 10 יום ישבו מטביעי סיסמה זו, גם עם שרון וגם עם פרס בממשלה אחת, הצביעו בעדם וביצעו את הקו המדיני שלהם. מדוע הם חושבים, כי עתה הציבור ישתכנע כי שרון ופרס הם צוות שצריך לעצור אותו? לכן בימים הקרובים נמשיך לראות את המגמה המתבטאת כיום בסקרים, בהם הליכוד כבר מתרסק, והעבודה עולה על דרך ההתרסקות. כל זה כמובן עד האירוע הבא שיהפוך את מערכת הבחירות על פיה. השאלה היא רק איזה אירוע זה יהיה. פוליטי או ביטחוני?

Print Friendly, PDF & Email