צרפת, חיזבאללה, והסכם הפסקת האש. ישראל מוותרת על חוות שבעא והר דוב.

תיקדבקה. חלק גדול מפגישת ראש הממשלה אהוד אולמרט עם שרת החוץ האמריקנית קונדוליסה רייס במוצאי שבת 29.7 בירושלים, נערכה בארבע עיניים, זאת כדי למנוע הדלפות אשר יגלו את היקף הלחץ האמריקני על ישראל לסיים את הלחימה ואת מידת התקפלותם של ראש הממשלה וישראל ממטרות הלחימה. לפי ההסדר שרייס הצייגה לאולמרט מדובר כנראה בכוח רב לאומי אשר יהיה מורכב בעיקרו מחיילים צרפתים שיחד עם צבא לבנון ייתפרסו לאורך גבולות לבנון עם ישראל ועם סוריה. הכוחות יקיימו אזור חייץ בדרום לבנון אליו אסור יהיה למליציות חמושות להכנס. כמו כן יובטח שיחרורם של שני החיילים הישראלים החטופים.
בלילה, לאחר סיום פגישתם של אולמרט ורייס, פרסמה פריס טיוטת הצעה שהיא עומדת להגיש למועצת הביטחון, הזהה עם קווים אלה. ההערכה בפריס היא כי אפשר יהיה לכנס את מועצת הביטחון כבר ביום שלישי או רביעי 2.8-1 ולאשר את החלטה הקוראת להפסקה מיידית של הלחימה ולהקמת הכוח הרב לאומי.
קודם לכן הודיע ארמון הנשיאות בפריס, כי הקמת הכוח הרב לאומי והשתתפות חיילים צרפתים בו צריכה לקבל את הסכמתם `של שני הצדדים`. ההודעה הנשיאותית הצרפתית לא ציינה באיזה שני צדדים מדובר. האם בממשלת ישראל וממשלת לבנון, או בשני הצדדים הנלחמים ישראל וחיזבאללה. צריך לזכור, כי לפריס מערכת יחסים מפותחת עם חיזבאללה, וכי דיפלומטים צרפתיים המוצבים בביירות המשיכו בשבועיים האחרונים של הלחימה לקיים קשרים הדוקים עם אנשי חיזבאללה מרכזיים המקורבים לנסראללה. ב-2004 בעת שצרפת ערכה בביירות כינוס של הגורמים הפרו צרפתיים בעולם הערבי בראשותו של הנשיא ז`אק שיראק, הוזמן אליו חסן נסראללה, ואף ישב בישיבת הפתיחה בשורה אחת עם נשיא צרפת, לאחר שהשניים לחצו ידים ושוחחו.
זו הסיבה בגללה הורה נסראללה ביום חמישי 27.7, לשני שרי חיזבאללה בממשלה מוחמד פנייש, ודארד חמאדה להצביע בעד החלטת ממשלת לבנון, הקוראת לשחרור שני החיילים הישראלים החטופים, ולהצבת כוח רב לאומי בגבולות לבנון, שני צעדים להם התנגד קודם לכן בחריפות. לא צריך עין חדה במיוחד כדי לראות את עקבות המגעים הצרפתיים הישירם עם חיזבאללה, בהסדר המתגבש.
אין שום ספק כי מועצת הביטחון לא תתכנס כדי לאשר את התוכנית הצרפתית אם חסן נסראללה לא ייתן לה את אישורו. שני החיילים החטופים אהוד גולדווסר ואלדד רגב, הם הקלפים החזקים ביותר בידיו אשר מבטיחים לו כי בהסדר המתגבש יישמרו המטרות העיקריות של חיזבאללה במלחמה.
עיקר הוויתורים הישראלים אינם מוזכרים בהחלטה הצרפתית, אבל הם סוכמו במגעים חשאיים בין וושינגטון ופריס, ובשיחות במוצאי שבת בין אולמרט ורייס, והם כוללים את הצעדים הבאים.
1. יישראל תשחרר תמורת החיילים החטופים אסירים לבנוניים הנמצאים בידיה. ועדיין צפוי וויכוח מר לגבי ההגדרה מה כולל המושג `אסירים לבנוניים`.
2. חיזבאללה לא תפורק מנשקה.
3. ישראל תיסוג מחוות שבעא, כלומר מהמורדות המערביים של החרמון, ומהר דוב, והשטח יימסר לידי הכוח הרב הלאומי. המדובר בניצחון גדול של נסראללה אשר נלחם 6 שנים להוצאתם של ישראל וצה"ל מאזור זה השייך בכלל לסוריה. נסראללה מוכיח בכך גם לבשאר אסד, מה היא הדרך היחידה, לדעתו, לקבל בחזרה שטחים, והיא שימוש בכוח. איו ספק כי על התפתחויות אלה ותוצאותיהן מסתכלות כל מדינות המזרח התיכון והפלסטינים.
במילים אחרות, בדיוק כפי שאריאל שרון ואהוד אולמרט מסרו בספטמבר 2005 את ציר פילדפי ואת מעבר רפיח לידי הצבא המצרי וכוח אירופאי, כך אהוד אולמרט מוסר עתה את גבול ישראל-לבנון, פלוס חוות שבעא לידי אותו תמהיל של כוחות, אלא שהפעם מדובר בצבא הלבנוני ובצבא הצרפתי. התוצאה בגבול הישראלי-לבנוני תהייה בדיוק אותה תוצאה שהושגה בגבול רצועת עזה מצרים. חיזוק גורמי הטרור, קרי-חיזבאללה. תוצאה זו מבטאת את חוסר הצלחתו של צה"ל לשבור, בתקופה של שבועיים, צבאית את החיזבאללה.