קארי והאירופאים מותחים את חבל הטרור והחרם הכלכלי נגד ישראל עד לנקודה ממנה הם יכולים להתפרץ

שר החוץ האמריקני ג'ון קארי, אשר זכה השבוע לתואר הלא מחמיא של 'מר הסכמי הביניים' Mr. Interim agreements , בזכות ההסכמים החלקיים בלבד שהשיג בנושאי הגרעין האיראני והמלחמה והנשק הכימי בסוריה, מבלי שבאופק נראית האפשרות להשיג הסכמיים סופיים,  מאיים על ישראל באינתיפאדה פלסטינית ובחרם בינלאומי על כלכלתה, באם היא לא תסכים למסמך המסגרת שהוא עומד להגיש לירושלים ולרמאללה.
השקט והביטחון היחסי מהם ישראל נהנית היום הם אשליה, אומר קארי, בתוקפו ישירות את נתניהו, הטוען כי מדיניותו היא שהביאה ל'שקט' היחסי הזה. 
אפשר וצריך להניח איזה לחצים כבדים נוספים קארי יפעיל כאשר לא הסכם המסגרת יהיה מונח על השולחן, אלא ההסכם הסופי.
שני הקלפים העיקריים בהם קארי משתמש מגבירים את הסיכויים כי הם יתרחשו.
בעצם העובדה ששר החוץ של ארה''ב מדבר עליהם כעל אפשרות ממשית, הוא נותן רוח גבית למחנות האירופאים והפלסטינים אשר כבר נמצאים בעיצומם של ההכנות לקראת צעדים אלה, בעזרתם ובתמיכתם של גורמים בתוך ישראל,  ונראים ונשמעים מתפוצצים מרוב אנרגיה להתחיל בהם ומיד. 
את קארי לא מעניין, באם יו''ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן שלח כבר נציג לטהרן, חבר הוועדה המרכזית של הפת''ח ג'יבריל ראג'וב, וכי הלה הכריז בטהרן, כי איראן צריכה להיות חלק מהמו''מ בין הפלסטינים וישראל, וכי אם המו''מ ייכשל הפלסטינים נערכים למאבק מזוין.
אין הבדלים רבים בין דברי קארי וראג'וב, מלבד המילים והטון. רמת האיומים שווה.
גורם בכיר ישראלי אמר ביום א' 2.2 ל'קול ישראל', כי קארי לוחץ, גורס, וטוחן את עמדות ישראל, בעוד שעל הפלסטינים הוא איננו מפעיל שום לחץ, ואבו מאזן לא זז אפילו מילימטר אחד מעמדותיו. זו הייתה תגובה ראשונה מתונה של לשכת ראש הממשלה  בנימין נתניהו, אולם כזו שלא תשכנע את קארי להפסיק מהלחץ שלו.
מכאן שאנו צפויים בימים הקרובים, גם להתגברות מעשי הטרור הפלסטינים מצד אחד וגם להתגברות של הודעות מוסדות כלכליים, אקדמאיים, ופיננסים אירופאים על ניתוק קשריהם  עם מוסדות ועסקים ישראליים.
לא צריך לטעות, מדובר במהלך אמריקני-אירופאי מתוכנן היטב אשר מטרתו ליצור דעת קהל ישראלית שתהייה מבוהלת מהסכמות העומדות לפניה, ותלחץ על ראש הממשלה בנימין נתניהו לקבל את התכתיבים האמריקנים.
נראה כי קארי בוטח בעצמו כי ידע לשמור על מידת לחץ סבירה שלא תדרדר את המצב למערכה הרבה יותר רחבה ויותר מזיקה נגד ישראל.
אולם כאשר משחררים מחסומים וחסמים במזרח התיכון, אפילו ארצות הברית ושר החוץ שלה ג'ון קארי, אינם יכולים להיות בטוחים מה תהייה התוצאה האמיתית בשטח. תמיד יימצא הגורם התורן אשר ינסה להדליק אש גדולה יותר.
מאחר והקרקע לפריצה האש כבר הוכנה, קודם על ידי אבו מאזן, ואחר כך על ידי קארי, ומתאמת פעולות החוץ של האיחוד האירופאי קתרין אשטון, אין כל סיבה מדוע שהיא לא תפרוץ.
לישראל, באם היא רוצה בכך, יש כלי נשק חזקים ומגוונים, להלחם בטקטיקה האיומים הדו-שלבית של חרם וטרור.
מול הטרור ישנו צה''ל.
מול החרם ישנה יהדות ארצות הברית.
הדרך היעילה ביותר היא אפילו לא להכריז, אלא לבצע חרם נגדי שקט. אם מוסד או ארגון אקדמאי אירופאי מכריז חרם על מוסדות מקבילים לו בישראל, מוסדות וארגונים אקדמאיים יהודיים אמריקנים צריכים להטיל חרם נגדי עליהם.
אם בנקים אירופאים, הרצים עתה לטהרן כדי לחדש את קשריהם עם הבנקים האיראניים, מטילים חרם על בנקים ישראליים בגלל פעילותיהם ביהודה ושומרון,  צריכים יהודי ארה''ב  להטיל חרם על פעולות בנקים דניים או נורווגים בארצות הברית, ולסרב לחתום אתם או עם גורמים הקשורים אתם עסקות כלכליות. דרך אחרת/נוספת  היא הטלת חרם על מוצרים.
מבחינה פוליטית פנימית ישראלית, הניסיון והמאמץ של ראש הממשלה נתניהו להחזיק תחת הנהגתו את כל האופציות הפוליטיות, של ימין, מרכז, ושמאל, תחת גג קואליציוני אחד, כאשר כל הכדורים המדיניים נמצאים באוויר, והוא ממלא את תפקיד הלהטוטן המנסה לתפוס אותם לבל יתרסקו על הקרקע, נראה כמצוי בקשיים גוברים והולכים.
בשבוע שעבר היה זה, שר המסחר והתעשייה, ראש מפלגת 'הבית היהודי' נפתלי בנט אשר ניסה לשבור ימינה. בתחילת השבוע הזה, זהו שר האוצר יאיר לפיד המנסה לשבור שמאלה.
בעוד שבנט הרוויח נקודות מנהיגות ימניות מול שתיקם המתמשכת של נתניהו ואביגדור ליברמן,  נראה שלפיד המתנהג ונשמע כטירון פוליטי, עומד להפסיד נקודות פוליטית רבות, בגלל הצטרפותו הבוטה למהלכים של קארי והאירופאים.
עצירת הזרמת הכספים ליישובים הישראליים ולמוסדות שלהם ביהודה ושומרון, אפילו לשבוע ימים, ודבריו על פיטורים אפשריים של אלפי עובדים ישראליים בגלל החרם האירופאי, מראים כי מדובר בפוליטיקאי ישראלי, שרק שיקוליו האישיים הקרים לנגד עיניו, בעוד שהוא מוחק את השיקול הלאומי.
 בינתיים, 'הזוכה' היחידה מכל מהלכים היא שרת המשפטים, וראש הצוות הישראלי למו''מ עם הפלסטינים, ציפי ליבני.
העובדה שהיא זוכה בוועידת הביטחון במינכן למחמאות, גם מצידו של שר החוץ האמריקני, וגם של הנסיך טורקי בין פייסל הסעודי ( בתקשורת הישראלית הנסיך טורקי מוצג בטעות שמקורה בבורות, כמי שמייצג את עמדותיו של בית המלוכה הסעודי), עדיין איננה אומרת עדיין דבר לגבי התמיכה הפוליטית שיש לה ברחוב הישראלי שהיא עדיין מצומצמת ביותר. גם היא תצטרך לחכות ולראות מה תהיינה התוצאות של כל המהלכים וההתפתחויות האלה.  
אם 'נבואותיו' של קארי יתגשמו, גם ליבני תהייה בין המפסידים.