'קול הרעם' מירושלים.

תיקדבקה: ביום ב' 7.7, פתח 'קול ישראל' את שידוריו בידיעה מרכזית אשר אמרה, כי עיסקת חילופי השבויים יצאה לדרך'.למקרופון הובהלה הכתבת הצבאית של הרדיו, כרמלה מנשה, אשר הודיעה בדרמטיות כי עופר דקל הממונה על חילופי השבויים יצא לגרמניה, שם הוא יקבל לידיו את דו"ח החקירה של חיזבאללה על רון ארד. דקל, נאמר, יימסור את הדו"ח הישראלי על 4 הדיפלומטים האיראנים שנעלמו בלבנון ב-1982, במלחמת שלום הגליל.
לדרמטיות ולידיעות אלה לא היה כל בסיס. עופר דקל לא יצא לגרמניה, אלא לארץ אירופאית אחרת, ודו"ח חיזבאללה על רון ארד לא נמסר לידיו, משום שחיזבאללה עדיין לא הכין אותו.
במילים אחרות, עיסקת חילופי השבויים לא יצאה לדרך.
בין המקורות העיקריים שכתבי 'קול ישראל' הסתמכו עליהם בדיווחים שלהם על חילופי השבויים עם חיזבאללה, בלטה במיוחד סוכנות הידיעות הפלסטינית 'מעאן'.
זו לא בדיוק סוכנות הידיעות 'רויטר', או AFP. המדובר בקבוצה של עיתונאים פלסטינים, בעלי דעות קיצוניות המקורבים לארגוני טרור,כולל חיזבאללה, המנסים להעמיד פנים ממשרדיה בבית לחם, כי המדובר בסוכנות ידיעות בעלת קשרים בעולם הערבי. אפילו הפלסטינים אינם רואים בסוכנות ידיעות זו מקור מהימן.
מלבד השאלה, כיצד עורכי 'קול ישראל' מרשים לעצמם להשתמש בסוכנות ידיעות פלסטינית, כמקור לנושאים ישראליים ביטחוניים לאומיים, כמו עיסקת חילופי השבויים, אין לסוכנות הידיעות 'מעאן' מקורות מלבד הקשרים שלה עם כמה אלמנטים בגופי המודיעין ובארגוני הטרור הפלסטינים.
בחודשים האחרונים, העמידו את עצמם מהדורות ויומני החדשות של 'קול ישראל', לרשות מכונת התעמולה הערבית. כל איוושה, כל פירסום, כל תזוזה, המתפרסמת או משודרת בתקשורת הערבית, מצוטטת מיד ב'קול ישראל' כאילו המדובר בהודעה מוסמכת מהבית הלבן.
השדרים למיניהם מתחרים ביניהם מי מהם יקרא קודם לכן את העיתונות הערבית של אותו בוקר, ומי ראשון יביא את הכותרות הערביות למקרופון. הדברים מובאים ללא ציון אם הם נכונים או לא, וגם ללא ניתוח, מדוע הם נאמרו ופורסמו. גרוע מזה, השדרים החרוצים, מהירי הלשון, מנסים להתאים את המקור המזרח תיכוני לעמדות של ראש הממשלה, או שרת החוץ, או שר הביטחון, לפי נטייתם או טעמם האישי.
אפשר וצריך להניח כי בבירות ערביות רבות, ובייחוד בדמשק ובביירות, רבים מהממונים על מכונות התעמולה מחככים כל בוקר את ידיהם בהנאה. הם יכולים להיות סמוכים ובטוחים כי כל להטוט תעמולתי שלהם נגד ישראל, וגם נגד ארצות הברית, יצוטט תוך זמן קצר ב'קול ישראל'. כך קרה בימים האחרונים, כי בסוף השבוע, החמס הקפיא את המו"מ על שיחרור גלעד שליט, וביום שני 7.7 הוא חידש אותו. לא משום שהחמס שינה את עמדותיו, אלא משום, שכתב 'קול ישראל' לנושאים פלסטינים, איננו מתמצא במתרחש אצל החמס, והוא מדווח על פי ההתבטאויות שהוא קולט, ועל פי האווירה השוררת אותה שעה בישראל.
לעיתונות כזו קוראים stop news. כל ידיעה, כשרה לפירסום ומיד, ולא חשוב מה מקורה ומידת מהימנותה. 'קול ישראל' הוא לא היחיד שנוקט במדיניות זו. אופנה זו של שימוש ב-stop news, התפשטה ונהוגה כיום גם בחלקים אחרים של התקשורת הישראלית. בעולם התקשרות הבינלאומי והאקדמאי ידוע, כי שימוש בטכניקה עיתונאית זו, מביא לגוויעתם של מקצוע הכתבים-הרפורטרים, והמנתחים.
בשנות ה-50 פעלה מקהיר תחנת רדיו בשפה העברית בשם 'קול הרעם'. תחנה זו הייתה ידועה בכך, כי כמעט כל הידיעות שלה על המתרחש במדינת ישראל לא היו נכונות. 40 שנה לאחר מכן ב-2008, אפשר לקבוע, כי 'קול ישראל', הפך את מהדורות החדשות והיומנים שלו, בשיטפון הבלתי מרוסן, והבלתי ערוך, של הידיעות שהוא מזרים מעולם הערבי, ל'קול הרעם' מירושלים.