קושרים את ידי צה"ל, או ליתר דיוק, עושים צחוק מצה"ל.

המקורות הצבאיים של תיקדבקה: החלטות הקבינט המדיני-ביטחוני מיום א` 3.12, לפיהן אסור לצה"ל לסכל כל פעילות טרור ברצועת עזה, ואסור להסתבך בפעולות צבאיות גדולות בגדה, שתגרומנה לתגובה בגזרות לחימה אחרות עם הפלסטינים, כלומר ברצועה, היא מלאכת מחשבת של בירוקרטים שמוכיחה שוב פעם, כי המקור לפקודות בלתי ברורות שניתנות לצה"ל הוא קודם כל בדרג המדיני. כך היה במלחמת לבנון, וכך עכשיו במלחמה בטרור.
השר רפי איתן שבאחרונה במקום לטפל בנושאי הגמלאים הפך להיות שופר התעמולה של ראש הממשלה אהוד אולמרט, מסביר כי החלטה זו נובעת בעיקר `משום שמצרים וערב הסעודית מוכנות עתה ללכת עם ישראל וצריך לעודד את זה`. זו כמובן הטעייה מכוונת שאין לה כל בסיס ואחיזה במציאות. ראש הממשלה אהוד אולמרט ושרת החוץ ציפי ליבני מעודדים וממריצים את עצמם לנקוט בקו פייסני כלפי גורמי הטרור הפלסטינים על סמך מידע שהם עצמם מדליפים לעיתונות, כאילו הולך ומתרקם שיתוף פעולה כזה בין ישראל, ערב הסעודית, ומצרים, ומאוד בקרוב צפויה פגישה בין ראש הממשלה וראשי בית המלוכה הסעודי. מידע זה נכון, בדיוק כפי שנכון המידע, שבקרוב מאוד גלעד שליט ישוחרר.
למצרים וסעודיה אין תוכניות `ללכת עם ישראל` או לתאם את מדיניותן המזרח תיכונית עם ישראל, ואין אף הצהרה אחת סעודית-מצרית שנאמרה בזמן האחרון, או מגע חשאי אחד שנערך באחרונה, המצביע על כיוון כזה במדיניותן. כתוצאה מאשליה עצמית זו, העוזרת להם, כך הם מאמינים, בייצוב מעמדם הפוליטי בתוך ישראל, מובילים אולמרט וליבני קו האומר כי גם אם צה"ל רואה ברצועה חוליית מציבה משגרי קסאמים ויורה אותם, או חולייה אחרת מטמינה מטעני קלע לאורך גדר המערכת כדי לפוצצם כאשר סיורי צה"ל יעברו במקום, אסור לצה"ל לירות עליהן ובוודאי שלא לפגוע בהן. בגדה לעומת זאת, אם צה"ל מקבל מידע מודיעני על מתאבד העומד לצאת עם חגורת נפץ לדרך, צה"ל יכול לפעול, בתנאי שהפעולה תהייה נקודתית ולא תביא להתרחבותה.
זו כמובן בדיחה מבצעית גרועה. אם הבית בו נמצא המתאבד הפוטנציאלי יוקף על ידי עשרות חמושים אחרים, צה"ל לא יוכל לפעול, מהחשש כי הפעולה הנקודתית תהפוך לקרב גדול. דבריו של סגן שר הביטחון אפרים סנה, מיום ב` 4.12 בבוקר, שהגדיר את ההחלטות כך, `כי צריך להקפיד על כך שפעולות צה"ל לא תבאנה לפיגועים`, הם לא רק יותר מסוכנים מהחלטת הקבינט, אלא הם מעידים על פשיטת רגל מוחלטת של הדרג המדיני. במילים אחרות,
לצה"ל אסור מעתה לסכל פיגועים אם קיים חשש כי הסיכול יביא לפיגועים חדשים או נוספים. את `ההגיון` הזה אולי הדרג המדיני מבין. צה"ל לא!
במהלך אחד הצליחו הפלסטינים לטשטש את ההבדל בין צעדים מדיניים והטרור, לחבר בין המתרחש ברצועה לגדה, ולהביא לכך שהם גם יהיו אלה שיחליטו מי מפר את הפסקת האש שקיימת כביכול. מי אמר שאבו מאזן חלש? הוא חלש בדיוק כפי שבשאר אסד חלש. ההישגים של השניים ברצועה, בגדה, ולבנון, מראים אחרת.
גם הנימוק המגומגם כי אם הפסקת האש תישבר, האשמה תיפול על הפלסטינים, היא ילדותית ומגוחכת. כמו שב-6 שנות המלחמה הישראלית-פלסטינית הצד האשם היה תמיד הצד הישראלי, וחלקם של הפלסטינים בטרור, כולל העולמי, תמיד טושטש בהצלחה רבה, ככה המצב הזה יימשך גם היום. העובדה ששרי חוץ אירופאים רבים כל כך זורמים לירושלים, גורמת אולי קורת רוח רבה ותחושה של הישגיים מדומים לשרת החוץ ציפי ליבני, אולם איננה מעידה על שום התקדמות ממשית לא ביחסי ישראל עם הפלסטינים, לבנון או סוריה. היא מעידה רק על דבר אחד: ניסיונות סרק של האירופאים להחזיר להם את מעמדם הקולוניאלי, שהיה להם בתחילה המאה שעברה במזרח התיכון. בינתיים, אין לניסיונות אלה הצלחה מרובה, כפי שאנו רואים בלבנון.
התוצאה של מדיניות זו גם ברצועה וגם בגדה תהייה אחת: התגברות ירי הקסאמים ברצועה, והתגברות פיגועי ההתאבדות בתוך ישראל.