קצינים וחיילי צה"ל נהרגו בהיתקלויות עם החמס. מספר ההרוגים של צה"ל במלחמה הוא 29
צה''ל הודיע, ביום ב' 21.7 בלילה, כי עוד 7 קצינים וחיילים נהרגו בקרבות עם החמס. המקורות הצבאיים של תיקדבקה מציינים, כי רשימת האבדות הישראליות, כוללת קצינים וחיילים של צה''ל שנהרגו בתוך שטח מדינת ישראל, ולא באזורי המלחמה בתוך עזה. המדובר בקרבות שהתחוללו בבוקר ליד קיבוץ ניר עם, בין צה''ל לבין חוליית קומנדו של החמס שמנתה לפחות 10 אנשים שהיו לבושים במדי צה''ל. צה''ל היה צריך להפעיל מסוקי קרב כדי לחסל את החוליה הזו. חלק מהחוליה הצליחה לחזור באמצעות מנהרת טרור חזרה לעזה.
ביום ב' בבוקר דיווחנו תחת הכותרת, חמישה צח"מים של צה''ל, כל אחד בגודל של חצי אוגדה, ממשיכים בהתקדמות ברצועה. הוכנה תוכנית מבצעית להשתלטות על כל הרצועה
בעוד הקרבות ממשיכים, ביום ב' 21.7, להשתולל בסג'עייה מזרחית בעזה, כאשר צה''ל, אבל בעיקר הפלסטינים סופגים אבדות כבדות-תוך יומיים כ-170 הרוגים, ממשיכים כוחות משימה, בהתקדמותם. המקורות הצבאיים של תיקדבקה מוסרים, כי כל כוח משימה כולל כוחות אוויר, שריון, ארטילריה, הנדסה, וכל האלמנטים הצבאיים ההופכים אותו לכוח המסוגל לפעול בשטח עצמאית, מבלי שיזדקק לסיוע מצד גורמים חיצוניים. זהו הכוח הגדול ביותר של צה''ל שפעל אי-פעם בתוך הרצועה. זו גם הסיבה מדוע הצמרות המדיניות והצבאיות הישראליות, החלו להגדיר את 'צוק איתן' כ'מלחמה', ולא כ'פעולה צבאית'.
הקרב בסג'עייה, ביום א', שקיבל פרסום רב בגלל האבידות הכבדות שספגה חטיבת 'גולני', לא היה הקרב הגדול ביותר המתחולל בשעות אלה ברצועה. על הקרבות האחרים, צה''ל הטיל איפול מוחלט, גם על זהות הכוחות המשתתפים בהם, וגם על זירות הקרב. כל מה שאפשר למסור הוא, כי קרבות מתחוללים בצפון הרצועה. אפשר וצריך להניח, כי במשך יום ב' יצטרפו יעדים נוספים ללחימה.
האבדות שצה''ל ספג בסג'עייה, שהם הכבדות ביותר בקרב אחד, מאז מלחמת לבנון ב-2006, לא רק שלא עצרו את המתקפה של צה''ל ברצועה, אלא להפך זירזו אותה.
מהקרב בסג'עייה, קיבלו הדרגים המדיניים והצבאיים הבכירים הישראלים ביטחון רב, מצב שהביא אותם להחלטה, כי כוחות צה''ל הפועלים ברצועה יכולים לנוע מהר יותר.
החלטה זו ניכרה היטב בדבריהם של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון משה (בוגי) יעלון, ובייחוד הרמטכ''ל רב אלוף בני גנץ. גנץ סיכם את המצב במילים קצרות: 'לנו יש משימות לבצע, ואנו נמלא אותן'. החלטה שזירזה את מהלך המלחמה, הייתה ההחלטה של הקבינט המדיני-ביטחוני לאפשר לראש הממשלה נתניהו, ושר הביטחון יעלון, לקבל החלטות מבצעיות-אסטרטגיות במלחמה, מבלי להביא אותן לאישור מוקדם לא למליאת הקבינט, ולא למליאת הממשלה. בכך עבר ניהול המלחמה לידי שלושה אנשים בלבד: נתניהו, יעלון, והרמטכ''ל גנץ. התפתחות זו יצרה שני מצבים:
1. נתניהו ויעלון אינם צריכים יותר להביא את התוכניות המבצעיות של צה''ל להשתלט על כל הרצועה לאישור. הם פשוט יכולים להורות לבצע אותן.
2. הקווים המדיניים, ההסברתיים, והצבאיים, שההנהגה המדינית-צבאית זו של המלחמה נקטה, הביאו ליצירת מצב, בו שלושת המנהיגים יודעים, כי הם אינם יכולים לסיים את המלחמה, מבלי להביא להסרת איום מנהרות הטרור והטילים, מעל למעלה ממיליון ישראליים המתגוררים מסביב לרצועת עזה.
למרות חידוש התנועה, ביום ב', של מדינאים בכירים, בעיקר אירופאים ושל מזכיר האו''ם באן קי מון, בבירות המזרח התיכון, כולל ירושלים, בניסיון להשיג הפסקת אש ברצועה, והאפשרות שגם שר החוץ האמריקני ג'ון קארי יצטרף למאמצים אלה, מוסרים המקורות של תיקדבקה, כי עדיין לא נוצר הבסיס המדיני-צבאי עליו אפשר להביא להפסקת הקרבות.
ישראל נתמכת, בפעם הראשונה במהלכיה הצבאיים, על ידי הגוש המצרי-סעודי- ואיחוד נסיכויות הנפט הערביות ה-UAE. גוש ערבי זה, נלחם בנחישות בשנה האחרונה נגד האחים המוסלמים המצרים ובמפרץ, עד כדי הטלת מצור חלקי צבאי-מדיני על קטאר, כאשר הוא רואה בחמס חלק אינטגראלי, במערך המבצעי הפרה-צבאי של האחים המוסלמים.
גוש ערבי זה מתנגד בחריפות למדיניות המשפחה השלטת בקטאר התומכת באחים המוסלמים. זו הסיבה העיקרית מדוע עד כה נכשלו כל המהלכים לצרף את קטאר למהלכים להפסקת האש. גם המאמצים לצרף את יו''ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן למהלכים אלה, כדי שהוא ישמש כגשר המחבר בין הגוש הסעודי-מצרי-מפרצי לבין קטאר והחמס נכשלו עד עכשיו.
גם אם שר החוץ האמריקני קארי, יגיע למזרח התיכון, דבר שביום ב' לפנות בוקר עדיין לא היה ברור, הרי ספק רב באם הוא יכול לקדם יוזמה מדינית להפסקת המלחמה.
דבריו של הנשיא אובמה לראש הממשלה בנימין נתניהו, בשיחת הטלפון שהשניים קיימו ביום א', לפיהם הוא הטיל על קארי להשיג הפסקת אש על בסיס ההבנות שהושגו בנובמבר 2012 בין ארה''ב-ישראל-מצרים-החמס-קטאר-וטורקיה, מצביעים על כך, כי אובמה איננו מוכן לקבל את המציאות החדשה לפיה מאחורי המלחמה בעזה עומד גוש ערבי חדש. השאלה היא כמה לחץ אובמה יהיה מוכן להפעיל על ירושלים, קהיר, ריאד ואבו דאבי, כדי להשיג הפסקת אש שתציל את החמס מתבוסה צבאית מוחלטת?
