רב סרן במילואים בחיל הרפואה, ניסה למכור מידע לשירותי המודיעין האיראניים, הרוסיים, ולחמס.

תיקדבקה: דוד שמיר, בן 45 מגבעתיים, דוקטור לפסיכיאטריה ורב סרן במילואים במערך הרפואה של צה"ל, ניסה להציע את עצמו כמרגל, למודיעין האיראני, לשירותי הריגול הרוסיים ה-FSB, ולבסוף כאשר לא קבל מהם תשובה, לאחר ששלח אליהם פקסים ואי-מיילים מביתו בגבעתיים, פנה לחמס בעזה בהצעה דומה. כל הפרטים עולים מכתב אישום שהוגש ביום ו' 23.11, לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. לפי כתב האישום, היה בידיו של שמיר, בגלל שירות המילואים שלו, חומר מסווג שכלל תוכניות חירום של חיל הרפואה, אופן פריסת כוחות הרפואה ומרכזי השליטה בצה"ל, מידע על שירותי בריאות הנפש בפיקוד העורף ותוכניות פינוי אוכלוסיה אזרחית בעת מתקפת טילים. שמיר, נעצר על ידי השב"כ והיחידה לחקירת פשעים בינלאומיים ביום ד' 14.11. החשוד לא הצליח להעביר את החומר הסודי לגורמים עמם יצר קשר, בעיקר משום שהם חשדו בו כי הוא איש המודיעין הישראלי ומנסה לטמון להם פח. בחקירתו במשטרה אמר, כי ביצע את המעשים מאחר וקיווה לקבל סכומי כסף גדולים עבור המידע.
המקורות המודיעיניים של תיקדבקה, מציינים כי מלבד העובדה הקשה שרב סרן במילואים בצה"ל היה מוכן לרגל עבור האיראנים והחמס, מדובר במרגל חובבני, שאיננו מתמצא בטכניקות הבסיסיות ביותר של לברינט הריגול העכשווי.
למרות זאת, עדיין מדובר בתופעה מסוכנת, מאחר ותמיד קיימת אפשרות כי אדם כמו דויד שמיר לא יתגלה, והוא היה יכול להצליח ליצור קשרים עם גורמי המודיעין אליהם הוא פנה.
על החובבנות מצד אחד, אבל גם על הסכנה והאיום על בטחונה של מדינת ישראל מצד שני, של מעשי דוד שמיר, אפשר ללמוד מ-3 פרטים.
1. ישראלי השולח אי-מיילים, או פקסים מישראל, או מכל אחר בעולם, למשרד החוץ האיראני בטהרן, ולקונסוליות האיראניות בלונדון ובאנקרה, צריך להיות נאיבי אם לא יותר מטיפש, אם הוא לא הבין כי האי-מיילים שלו יטורפדו וייקראו לא רק על ידי שירותי הביטחון הישראלים, אלא על ידי כל שירותי המודיעין המערביים, העוקבים אחר כל מילה הנכנסת או יוצאת מטהרן, או מהשגרירויות והקונסוליות שלה ברחבי העולם.
2. בכל יום נתון, ישנם אלפים רבים, אם לא יותר, של אנשים ששולחים אי-מיילים דומים לזה ששלח דויד שמיר, המציעים מידע לשירותי מודיעין רבים בעולם. שום ארגון ביון רציני, וגם שום ארגון טרור שיש לו מגנון מודיעין משלו, אינו מתייחס לפניות אלה.
א. בעיקר בגלל שמנגנוני מודיעין אלה אינם מגייסים אנשים אקראיים, שהם אינם מכירים את הרקע שלהם, עברם, סביבתם, ועבור מי הם פועלים באמת.
ב. אדם הרוצה לפתוח קשר רציני עם ארגונים כאלה ויש לו יכולת או חוש מודיעיניים מינימאליים, לא ייעשה זאת באמצעות אי מייל או פקס, אלא אם תודרך על ידי שירותי המודיעין של ארצו לנהוג כך.
3. כל הדברים האלה מקבלים אישור בעיקר מתקופת הזמן הקצרה שעברה בין מעצרו של דויד שמיר, 14.11, ותאריך הגשת כתב האישום נגדו, 23.11. מדובר ב-10 ימים. במילים אחרות, לא היה מה לחקור אצל דויד שמיר, מלבד ניסיונותיו הכושלים, שהיו ממילא גלויים ופרושים לפני שירותי הביטחון.