רוקד עם זאבים!

הגעתו של יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן ביום ה` 20.10 לבית הלבן לשם פגישה עם הנשיא ג`ורג בוש, היא סימפטום נוסף למצבו של הנשיא ג`ורג בוש, אבל גם למצבה של מדינת ישראל.
מכל ארבעת המנהיגים שהמדיניות האמריקנית במלחמה בטרור והמזרח התיכון הדמוקרטי הגדול העלתה לשלטון, ראש ממשלת עיראק איבריהם ג`פערי, ראש ממשלת לבנון פואד סניורה, ונשיא אפגניסטן חאמיד קרזאי, אבו מאזן הוא המנהיג שיש לו הכי הרבה פחות אחיזה בשלטון או בסיס כל שהוא בקרב העם שבראשו הוא עומד.
מאמצי ההנשמה הפוליטיים, הכספיים, הצבאיים, והמודיעיניים המלאכותיים שוושינגטון, קהיר, לונדון, ירושלים, ועכשיו גם מוסקבה, משקיעים באבו מאזן, אינם עוזרים הרבה להסתיר את העובדה היסודית, כי אצל הפלסטינים שורר מצב הדומה לזה בסומליה, הנחשבת לארץ בה שולטות ערב של כנופיות חמושים, חלקן משתייכים לארגון אל קעידה.
באגרת לידידיו הנושאת את הכותרת `רוקד עם זאבים` שפורסמה ב-14.10, כותב החוקר הפלסטיני חאלד דוזדאר Khaled Duzdar , כי מדיניות הפיוס של אבו מאזן כלפי קבוצות החמושים, בשעה שכל לילה הן יוצאות לשחר טרף ברחובות הפלסטינים, תביא אסון נוסף על העם הפלסטיני, וכי האנרכיה וחוסר החוק כבר יצרה את `מודל סומלייה` בערים ובכפרים הפלסטינים.
מאחר והמדובר לא בחולשה אישית מכוונת של אבו מאזן, אלא במדיניות מכוונת מראש, אשר בבסיסה מונח העיקרון כי ככל שהתוהו ובוהו יתגבר כך אפשר יהיה לקבל או ליתר דיוק לסחוט מארצות הברית, מאירופה, ומישראל וויתורים מדיניים וכספים נוספים, אין אף פעם שום סיכוי להניא את אבו מאזן להפסיק מדיניות זו.
הבעיה המרכזית של מדיניות זו היא שהמדובר למעשה בהמשך דרכו של יאסר ערפאת. את התוהו ובוהו המכוון, החל יאסר ערפאת ליצור בשנת 2000 עם תחילתה של המלחמה הישראלית פלסטינית. על בסיס התוהו ובוהו הזה הוא הצליח לפרק, תחת אפו של ה-CIA האמריקני, ולהעביר את מנגנוני הביטחון והמודיעין הפלסטינים ממנגנונים המשרתים רשות מדינית, למנגנונים הפועלים בשירותיהם של מנגנוני טרור.
חמש שנים לאחר מכן `הצליח` אבו מאזן להביא את התוהו ובוהו הזה לשיאים חדשים. השליטה ברחוב הפלסטיני יצאה כבר אפילו מידיהם של ארגוני הטרור ועברה לידי ראשי קבוצות חמושים שהם תערובת מסוכנת עוד יותר של כנופיות פשע וגורמי טרור.
אחד האנשים הפלסטינים הבולטים ביותר שהתייאש באחרונה מאבו מאזן סופית `ונעלם` לפתע כאילו בלעה אותו האדמה הוא השר הפלסטיני לעניינים אזרחיים מוחמד דחלאן.
רק לפני כמה שבועות לא היה יום בו דחלאן לא נפגש עם שר הביטחון שאול מופז, או בכיר ישראלי אחר, במסגרת מסעי התיאום המפורסמים, מהם לא יצא ולא התרחש דבר.
לפתע פתאום, לא רק שהאיש נעלם, אלא ששמו אינו מופיע יותר אפילו בכלי תקשורת אחד.
המקורות הפלסטינים של תיקדבקה מוסרים, כי מוחמד דחלאן עזב `בינתיים` את הרשות הפלסטינית, והוא עבר להתגורר ביחד עם משפחתו במונטנגרו שלחוף הים האדריאטי, משם הוא מנהל את חייו ועסקיו. לידידים ומכרים שבאים לבקרו הוא אומר `שעם האיש הזה` כלומר אבו מאזן, `אי אפשר יהיה להגיע לשום דבר,` ומוטב להתרחק ממנו.
אפשר להניח כי הנשיא ג`ורג בוש ושרת החוץ האמריקנית קונדוליסה רייס, ירעיפו ביום ה` שבחים על `מאמציו` של אבו מאזן ויבטיחו לו עזרה כלכלית נוספת, שתבטיח הנחת תשתית כלכלית לרצועת עזה, בעוד שכולם מעמידים פנים כאילו ברצועת עזה שולטת הרשות הפלסטינית, ולא החמס, הג`יאהד האיסלמי, חיזבאללה וגורמי אל קעידה המסתובבים בשבועות האחרונים ברחובות עזה בגלוי. העמדת פנים זו מתאימה מאוד לראש הממשלה אריאל שרון, לשר הביטחון שאול מופז, למשנה לראש הממשלה שמעון פרס, ולשר החוץ סילבן שלום, הממשיכים לקרוא לאבו מאזן `להלחם בטרור,` וממשיכים להעמיד פנים כאילו הם אינם יודעים ורואים כי הם צועקים בכיוון אחד ואבו מאזן הולך ומתרחק בכיוון אחר.
בעוד המנהיגים האמריקנים, האירופאים והישראלים רוקדים עם אשליות, אבו מאזן רוקד עם זאבים.