רצח ישראלים בחו"ל מניח את הרקע לפתיחת מלחמה עם איראן וחיזבאללה

הצמדת הפצצה המגנטית sticky bomb על ידי מתנקש אופנוען, ביום ב' 13.2, למכונית שגרירות ישראל בניו דהלי, שמספר לוחות הזיהוי שלה הוא 35 CD 109, ופציעתה קשה של טל יהושע קורן, רעייתו של נציג משרד הביטחון בהודו, ובמקביל, גילוי מקרי של הפצצה שהוצמדה למכונית השגרירות הישראלית בטיבליסי, זאת לאחר חשיפת חוליות טרור בארגנטינה, אזארבייג'אן ותילאנד, הראו כי מתגברת ההתקפה  של שירותי המודיעין האיראניים ושל חיזבאללה על מטרות ישראליות.
למרות הכחשותיהן של טהרן ושל ביירות כי הן אינן עומדות מאחורי ניסיונות אלה, עתה כבר ברור, כי בקצב הזה של חמש ניסיונות פיגוע במשך פחות מחודשיים, זו רק שאלה של זמן כאשר בפיגועים יהיו לבסוף נפגעים ישראליים רבים.
זו היא הסיבה, מדוע כאשר הגיעו ביום ב' בסביבות השעה 12:00 בצהרים הידיעות הראשונות על  הפיגוע בניו דלהי, כינס הרמטכ''ל רב אלוף בני גנץ הערכת מצב, בה השתתפו: ראש אמ''ן האלוף אביב כוכבי, מפקד חיל האוויר האלוף עידו נחושתן, וראש אגף מבצעים האלוף יעקב עייש.
רמת המשתתפים בהערכת מצב זו הצביעה על כך, כי המדובר היה לא בהערכה של הפיגוע בניו דלהי ותוצאותיו, אלא בדיון באפשרות כי פיגוע כזה, יכול להביא למלחמה עם איראן, או עם חיזבאללה. בסופו של יום שני הוברר, כי מלחמה לא תפרוץ בגלל הפיגוע, אולם הלך והתחזק הרושם, כי אין כל ביטחון כי כתוצאה מהפיגוע הבא שיבוא לא תפרוץ מלחמה.
זו היא גם הסיבה מדוע ארצות הברית הודיעה ביום ג' 14.2 לפנות בוקר, כי היא בודקת עדיין מה התרחש בדיוק בניו דלהי, ומי עמד מאחורי התקפות אלה. עמדה אמריקנית זו סותרת את דבריהם של נשיא המדינה שמעון פרס, וראש הממשלה בנימין נתניהו, אשר הטילו את האשמה במישרין על איראן. וושינגטון איננה ממהרת לתמוך בגרסה הישראלית של האירועים, כדי שלא להחריף את המתיחות הצבאית בין ישראל לאיראן ולחיזבאללה, ולא לתת בידי  ישראל עילה לפעולת תגמול.   
צריך לזכור, כי לפחות שתי מלחמות גדולות פרצו כבר ב-30 השנה האחרונות כתוצאה מפעולות טרור מצומצמות בהיקפן ובמספר הקורבנות הישראליים שהן גבו.
ב-3 ביוני 1982 ארבה ליד מלון 'דורצ'סטר' The Dorchester , במרכז לונדון, חולייה של ארבעה אנשי טרור ופצעה קשה את שגריר ישראל בבריטניה אז שלמה ארגוב. מאז ועד פטירתו בשנת 2003, ארגוב לא חזר להכרתו. שלושה ימים לאחר מכן ב-6 ביוני 1982 פלש צה''ל ללבנון כאשר הוא מנהל מלחמה עם הפלסטינים ועם סוריה.
עשרים וארבע שנים לאחר מכן, ב-12 ביולי 2006, תקפו אנשי קומנדו של חיזבאללה בתוך שטח ישראל סיור של צה''ל, הרגו שלושה מחייליו, וגררו את גופותיהם של אהוד גולדווסר, ואלדד רגב ז''ל לתוך לבנון. באותו יום פרצה מלחמת לבנון השנייה, הפעם עם חיזבאללה.
כאשר הרמטכ''ל גנץ מכנס את מפקד חיל האוויר, ראש אמ''ן, וראש אגף מבצעים, הוא לא עושה זאת כדי לבחון את האפשרות כיצד מטיסים כוחות ישראליים לניו דהלי, או לטיבליסי. הוא עושה זאת כדי לבחון האם האירועים האלה מכילים בתוכם פוטנציאל למלחמה רחבה יותר, כן או לא?  ואם לא, עד כמה התקרבו ביום שני סיכויי המלחמה.
המקורות הצבאיים והמודיעיניים של תיקדבקה מעריכים כבר כמה שבועות, כי המצב במזרח התיכון ובמפרץ הפרסי, הגיע לנקודת רתיחה כזו, עד כי מלחמה מזרח תיכון יכולה לפרוץ בפתאומית, בגלל אירוע ביטחוני קטן, שבזמנים רגילים לא היו מתייחסים אליו כאל אירוע מחולל.
הבעיה המרכזית עם אירוע קטן כזה היא, שהמלחמה יכולה לפרוץ בגללו בפתאומיות כזו, מבלי שלאף אחד מהמנהיגים המקבלים היום את ההחלטות הגורליות באזור, החל מנשיא ארה''ב באראק אובמה, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, וגם לא למנהיג איראן האייטוללה עלי חמנאי, או לנשיא סוריה בשאר אסד, תהייה שליטה על המתרחש.
ההתרחשויות במלחמת האזרחים בסוריה, האיומים הדדיים האמריקנים והאיראנים לגבי מצרי הורמוז, ההכנות האמריקניות והישראליות לתקוף את התוכנית הגרעינית הצבאית האיראנית, כל אלה הם אירועים אסטרטגיים גדולים הממלאים את אוויר המפרץ הפרסי והמזרח התיכון באדי מלחמה.
אבל הניצוץ שידליק אדים אלה, יכול לבוא דווקא מרצח של שגריר ישראלי, או כמה ישראלים, בנקודה רחוקה  מאוד מאזורים אלה, כפי שכמעט קרה ביום שני בניו דלהי.   

 

Print Friendly, PDF & Email
שינוי גודל גופנים
ניגודיות