רק כמה מאות מפגינים הגיעו לכיכר בהרסטן Baharestan, שמול הפרלמנט האיראני כדי להפגין נגד תוצאות הבחירות.

תיקדבקה:בבוקר (יום ד') קרא מיר חוסיין מוסאווי קורא לתומכיו לבוא ולהפגין לפני בנין הפרלמנט האיראני בניסיון להבעיר בחזרה את אש המחאה, כשהוא מנסה להיעזר בדברי הגינוי של הנשיא באראק אובמה למשטר. אולם החלטתו של הנשיא לשלוח את השגריר האמריקני חזרה לדמשק, הייתה מכה נוספת למפגינים בטהרן, ורק מעטים הופיעו להפגנה.
המקורות האיראנים של תיקדבקה: לאחר שיום ג' 23.6, עבר ללא הפגנות, ואפילו ללא פעולת מחאה אחת, גם ללא הקריאות 'אללה אכבר' מעל גגות טהרן, ניסה מיר חוסיין מוסאווי להדליק מחדש את פעולת המחאה נגד תוצאות הבחירות. קודם לכן העריכו המקורות של תיקדבקה, כי ספק גדול באם הדבר יעלה בידו.
מוסאווי ניסה להיעזר בדבריו של נשיא ארצות הברית באראק אובמה, אשר השתמש ביום ג' במילים הקשות ביותר שהן השתמש עד עתה כלפי משטרם של האייטוללה עלי חמנאי, ונשיא איראן אחמדי נז'אד.
הנשיא האמריקני אמר:'ראינו נשים (איראניות) אמיצות עומדות בפני ברוטאליות ואיומים, וראינו את המחזה של אישה מדממת למוות ברחוב'. (נאדה אגה סולטן Neda Agha-Soltan.) 'למרות שהאבידה הזו טרייה וכואבת, אנו יודעים גם זאת: אלה שעומדים לצידו של הצדק הם תמיד נמצאים בצידה הנכון של ההיסטוריה'. ציטוט המקור: "We have seen courageous women stand up to brutality and threats, and we have experienced the searing image of a woman bleeding to death on the streets. While this loss is raw and painful, we also know this: those who stand up for justice are always on the right side of history."
במילים אחרות, עלי חמנאי, אחמדינז'אד, משמרות המהפכה האיראנים, הבסאיג', וכל הממסד האיראני, נמצאים בצידה הלא נכון, והלא צודק של ההיסטוריה.
אין ספק כי הנשיא אובמה לקח על עצמו משא כבד מאוד. מאחר והתחייב בפומבי גם לשבת עם גורמים אלה עד סוף השנה, ולנהל דיאלוג על עתידה של התוכנית הגרעינית האיראנית. ספק גדול עם עלי חמנאי ואחמדינז'אד, יסכימו לעשות זאת, אלא אם קודם לכן נשיא ארצות הברית יחזור בו בפומבי מהגדרותיו.
במטרה להימנע ממצב כזה, הדליף הבית הלבן ביום ד' 24.6 בבוקר, (עדיין יום ג' 23.6, לפי שעון ארצות הברית), כי וושינגטון עומדת להחזיר את שגרירה לדמשק לאחר 4 שנות היעדרות. מאחר והודעה אמריקנית זו פורסמה פחות מ-24 שעות לאחר שהמשטר בדמשק הודיע כי הוא תומך ללא סייג באייטוללה עלי חמנאי, ובאחמדינז'אד, ובפעולותיהם להשיב את הסדר באיראן, וכי סוריה תישאר תמיד בעלת בריתה של איראן ותעמוד לצידה בכל מצב, הדבר יתקבל ברחוב האיראני, כנסיגה של אובמה מדבריו, ואיתות להנהגה האיראנית כי מילים לחוד, ועסקים כרגיל לחוד.
הבעיה העיקרית עם דבריו של אובמה ביום ג' היא, שעבור הנשים והמפגינים האיראנים, הם באו 72 שעות מאוחר מידי.
כבר בשבת 20.6, יממה לאחר נאומו של האייטוללה עלי חמנאי, נוכחו המפגינים לדעת כי כי כוחות הביטחון של המשטר הם השולטים ברחובות ולא הם. המפגינים גם הבינו כי כל תקשורת האינטרנט שלהם, כולל זו שהם ניהלו באמצעות הרשתות החברתיות המערביות, נפרצו על ידי שירותי המודיעין האיראנים, וכי חלק מהמידע שנשלח על ידם, עובר עריכה מוקדמת של מומחי מחשבים הנאמנים למשטר, ומופיע על פני המסכים, בצורה מעוותת ומטעה, שמביאה לבלבול בין המפגינים. לאחר שהם הפסיקו להעביר מסרים בדרך זו , הם נעצרים, לאחר שמשטר גילה את זהותם ואת הכתובות משם המסרים נשלחו.
גם הניסיון המערבי להפוך את מותה של הסטודנטית בת ה-26 נאדה אגה סולטן מכדור שירה אחד מרוכבי האופנועים של הבאסיג' לסמל של המהפכה האיראנית החדשה, לא עלה יפה. בשלב זה, נאדה אגה סולטן, הפכה יותר לסמל של ההתקוממות נגד השלטון מחוץ לאיראן, מאשר בתוך איראן.
אם אמצעי התקשרות המערביים היו מביאים בשבוע שעבר את תמונותיהם ושמותיהם של כ-10 הסטודנטים באוניברסיטת טהרן שנהרגו בעת שאנשי הבאסיג' פרצו אליה, אפשר היה להפוך אותם לסמלים של המהפכה, ובכך לדחוף אותה. אולם כל מה שהובא אז, הן תמונות של חדרי המגורים המנופצים שלהם במעונות הסטודנטים. ולכן הרוגים אלה נשארו עד היום אלמונים.
המקורות האיראנים של תיקדבקה מוסרים כי התאריך הבא בו ההפגנות יכולות להתלקח שוב הוא ה-8 ביולי, שיהיה יום השנה ה-10 למהומות הסטודנטים באוניברסיטת טהרן ב-1999. אולם, אם המחנה של מיר חוסיין מוסאווי, או הסטודנטים באוניברסיטה מתכוננים ליום זה, צריך לזכור כי גם המשטר מתכונן לכך, וספק גדול באם הוא יאפשר פעולות מחאה נוספות.