שבע סיבות מדוע על נשיא המדינה משה קצב לפרוש?

תיקדבקה: אם כי כולם נזהרים מלומר זאת בקול רם, מוטב ייעשה נשיא המדינה מר משה קצב שיתפטר עתה מתפקידו. מאחר וכמעט וודאי שהנשיא לא ינקוט בצעד כזה, הרי שאנו עומדים עתה בפתחו של קרב השדרות פוליטי ואישי, שיהיה אחד מהמכוערים והמלוכלכים ביותר בתולדות מדינת ישראל.
לכך יש 7 סיבות.
1. לא צריך להיות בעל מקורות בלתי רגילים, כדי להבין כי החומר המצוי, יש אומרים בקלטת, אצל הנשיא ואולי גם אצל מנהלת לשכת הנשיא לשעבר א.ר., הוא איננו החומר היחיד המצוי בידי עובדים או עובדות בבית הנשיא. עצם העובדה שהנשיא ועובדי בית הנשיא, בדרגות גבוהות כאלה, מקליטים את שיחותיהם, מראה על האווירה השוררת במוסד, הצריך לשמש לכולנו סמל ומופת.
2. אם א.ר. מתלוננת על הטרדות מיניות מצד הנשיא, אפשר וצריך להניח, כי היא לא תהייה היחידה שתתלונן. יש לנו במדינת ישראל, לצערנו, דוגמאות לכך.
3. הניסיון מצד חוגים מקורבים לנשיא לתאר את א.ר. `כבעלת הפרעה נפשית`, מצביעה על פאניקה ועל איבוד עשתונות בבית הנשיא.
4. הדיבורים, השמועות, והרינונים, על מעשים שונים שמר מה קצב ביצע או לא ביצע, עוד טרם שנכנס לתפקידו כנשיא המדינה, אינם חדשים, והם מוכרים היטב לצמרת הפוליטית במדינת ישראל. אם אכן יתברר, כי הנשיא מעורב בפרשה הקשורה לבית הנשיא, אפשר וצריך להניח כי עד מהרה `תופענה` פרשיות חדשות, מהווה ומהעבר, שרק תסבכנה את המצב יותר.
5. במוצאי שבת 8.7, כאשר הידיעה התפרסמה בערוץ 2, וביום א` 9.8 בבוקר, הודיעה לשכת הנשיא כי משה קצב נפגש עם היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, לשוחח על נושאים שוטפים, וכי הנשיא לא הגיש שום תלונה על ניסיון סחיטה. לא עברו שלוש שעות ומלשכת היועץ המשפטי נמסר, כי לא רק שהנשיא דיבר על הנושא עם היועץ אלא שהוא הגיש לו את תלונתו בכתב, ונתבקש להמציא את כל ההקלטות שיש לו בנושא. במילים אחרות או שנשיא המדינה משה קצב אינו אומר את האמת, או שהיועץ המשפטי לממשלה בודה דברים מליבו. גם התפתחות זו מצביעה על פאניקה, התרוצצות פנימית, וחוסר יכולת להחליט מה לעשות במצבים כאלה במשכן נשיאי ישראל.
6. אם אכן נכון, כי א.ר. ניסתה לסחוט או לאיים על הנשיא, מדובר על עבירה של א.ר. אולם כל זה אינו משנה את מצבו של נשיא המדינה. השאלה היא על איזה רקע הושמעו האיומים כלפיו, והאם היה להם בסיס.
7. גם ההדלפות מחוגי הנשיא, האומרות כי כל הפרשה הודלפה על ידי חוגים פוליטיים שאינם רוצים לראות את משה קצב בתום תקופת כהונתו ב-2007 חוזר לחיים הפוליטיים, הם ניסיון נואש למשוך את האש ואת דעת הקהל מלהתמקד בפרשה האמיתית.
אם אפילו חלק מדברים אלה נכונים, מתקבל יותר על הדעת כי מי שהביא לפיצוץ הפרשה, באם אכן מדובר בגורם פוליטי, כי גורם זה מעוניין יותר לקצר את כהונת נשיא המדינה, ולהביאה לסיום מיידי, במטרה לכונן בישראל משטר נשיאותי, במקום משטר של ראש ממשלה, מאשר למנוע מקצב להיכנס לחיים הפוליטיים בעוד שנה או שנתיים. בהקשר זה צריך לזכור גם כי ראש ממשלה בישראל חייב לעמוד לבחירות כל ארבע שנים, ואילו נשיא כל חמש שנים. אולם אפילו אם לשיקולים אלה יש קשר להתפוצצות הפרשה או לא, הם אינם מעלים ומורידים מחומרתה. אם אכן הנשיא מעורב בפרשיה כזו, הנושא מי עומד מאחוריה, הוא בעל חשיבות משנית בלבד.
משה קצב איננו הנשיא הראשון במדינת ישראל העומד בפני פרשיות היכולות לגרום לכך שיפרוש לפני תום כהונתו. מאחר ויש לנשיא חסינות מפני הליכים משפטיים בתקופת כהונתו אי אפשר להעמיד אותו לדין, אבל אפשר לאלץ אותו לפרוש.
הנשיא הראשון שפרש בגלל פרשיות (שונות במהותן,) היה עזר וייצמן ז"ל.
עצם העובדה כי הנשיא שנכנס מיד לאחריו למשכן נשיאי ישראל, עומד אף הוא על סף פרישה, מראה לא רק על המתרחש במשכן נשיאי ישראל אלא בצמרת הישראלית כולה.