שלושת ההישגים של החמאס: מלחמת התשה, פינוי הדרום, פתיחה משובשת של שנת הלימודים!

ב-2002 ניכנס מאיר דגן לכהן כראש גוף הביון המרכזי של ישראל 'המוסד'. בכך היה דגן לאיש אשר מילא את התפקיד עד 2010, לאיש הביון אשר מילא תפקיד זה יותר מכל אחד לפניו- 8 שנים. ב-2003, לאחר שקיבל את אישורו של מי שהיה אז ראש ממשלת ישראל אריאל שרון, החל דגן מבצע את המהפכה הנרחבת ביותר, שאי פעם ראש מוסד כלשהו ביצע.
דגן קבע כי על המוסד הישראלי להפסיק לספק מידע וניתוחים בתחום המודיעין האסטרטגי-האזורי והעולמי, וכי עליו להתרכז אך ורק בהשגת ואספקת מודיעין בתחום הטקטי.
למדיניות  חדשה זו היו השלכות ארוכות טווח לא רק על 'המוסד', אלא גם על יתר גופי המודיעין הישראליים, בייחוד אמ"ן-המודיעין הצבאי, והשב"כ, מוסד המודיעין הישראלי לביטחון הפנים וללוחמה נגד טרור.
תחנות רבות של המוסד נסגרו ברחבי העולם, סוכנים רבים פוטרו, או התפטרו מפני שלא הסכימו למדיניות החדשה, והמוסד, שבחלקו, היה מורכב ממחלקות מחקר שונות שעסקו באספקטים האסטרטגים של ההתפתחויות העולמיות, הפך, דוגמת  היחידות המבצעיות של סוכנות הביון האמריקנית ה-CIA- The Special Activities Division-SAD is the CIA covert paramilitary operations units, לגוף מודיעני-מבצעי המתרכז באיסוף מידע טקטי, ומפעיל את יחידותיו המבצעיות לשם השגת מטרות טקטיות במדינות אחרות, בייחוד מדינות המזרח התיכון.
למעשה הפכו גופים אלה למעין צבאות קטנים, דבר שהקל עליהם את שיתוף הפעולה עם צה''ל, בזמני מתיחות ומלחמה, כפי שאפשר היה להיווכח במבצע 'צוק איתן'  בעזה.
שינוי מהותי כזה איננו מתרחש בגופי מודיעין אזרחיים וצבאיים, תוך זמן קצר של כמה חודשים. לבצע שינויים כאלה לוקח זמן רב, ובמקרה של המוסד הישראלי, התהליך לקח שנים רבות. למרות זאת היו למוסד הישגים טקטיים רבים בתקופת השינויים. ביניהם חיסולו של איש המודיעין והטרור האיראני-לבנוני עימד מורניה. האטת תוכנית הגרעין האיראנית באמצעות החדרת ווירוסים למערכות המחשבים של מתקני העשרת האורנים האיראניים. חיסול בתוך איראן, של כמה מאנשי המפתח בתוכנית הגרעינית האזרחית והצבאית האיראנית, ולבסוף חשיפת כור הפלוטוניום האיראני-סורי-צפון קוריאני, זמן קצר מאוד לפני הפעלתו, והשמדתו על ידי שילוב של הפצצה אווירית ופשיטה של כוחות מיוחדים.
אולם כמו כל מהפכה בשירותי ביון, אם מגזימים בה, יש לה תוצאות מזיקות שאיש לא ציפה, או חיכה להן. מאחר וכל גופי ההערכה האסטרטגית במוסד צומצמו, ובעקבותיהם  צומצמו גם מחלקות ויכולות אלה גם מאמ''ן- המודיעין הצבאי, וגם מהשב"כ, ואלה שנשארו טועים בהערכותיהם מאז תחיל האביב הערבי ב-2011, נותרה ההנהגה  המדינית והמערכת הביטחונית הישראלית ללא ניתוחים אסטרטגיים נכונים.
מחלקות ההערכות המודיעין האסטרטגי טעו בגדול באירועי הפלתו של הנשיאים מובראק ומורסי במצרים, בנושאי עתידו הפוליטי והצבאי של נשיא סוריה בשאר אסד, והמעורבות של איראן וחיזבאללה בסוריה. מדוע אף איש הנהגה המדינית והצבאית הישראלית לא ניסה לתקן מצב זה, זו שאלה אחרת. בינתיים, כל אמצעי המודיעין הישראליים וגם החומרים והניתוחים שגופים אלה אל הפיקו היו טקטיים, או היו שגויים.  
יתרה מזאת, מאחר ולשרותי מודיעין אלה גויסו רק אנשים בעלי יכולות מחשבה ויכולות פיזיות טקטיות, ואלה מגייסים אנשים דומים לדור הבא של אנשי המודיעין, הלך והתדלדל במהירות פוטנציאל הניתוח האסטרטגי בקהילת המודיעין הישראלית, עד שכמעט ונעלם לגמרי.
דוגמא מצוינת לתהליך, אפשר היה לראות בחודש יולי השנה, בעת מבצע 'צוק איתן' של צה''ל בעזה.
המודיעין הטקטי הישראלי פעל במערכה זו, ברמות מדהימות,  כפי שלא פעל שום מודיעין טקטי, בשום פעולה צבאית של צבא כלשהו בעת המודרנית.  זו הייתה ממש פעולה מושלמת, בה כל מפקד של הכוח הקטן ביותר בשטח, קיבל על המקום וללא כל עיכובים, את המידע הדרוש  על חלון של בית מסוים הנמצא מולו, והיכן האויב מסתתר מאחוריו, וכל מפקד טנק ישראלי קיבל תוך כדי תנועה מידע מה צפוי לו מאחורי כל קפל של קרקע הנמצא במסלול התקדמותו.  היחידות המבצעיות של אמ''ן שנעו בראש החץ של הכוחות השתלטו על מספר גדול של לוחמי החמאס, ובכך הביאו מידע מודיעני  יקר בזמן אמת  שחסך חיי אדם רבים.
אולם כפי שמידע מודיעני טקטקי על תנועותיו של מדען גרעין איראני זה או אחר, לא נתן למנהיגים הישראליים מידע על תוכניותיה של טהרן להתערב צבאית במלחמה בסוריה,  או להעביר אתך כוחות חיזבאללה בלבנון להלחם בסוריה, כך המידע הטקטי המעולה בשטח ברצועת עזה, לא נתן בידי המנהיגים הישראליים את המידע האסטרטגי שהיה דרוש להם כדי לנהל את המלחמה ברבדים העליונים שלה, כלומר מול מנהיגי החמאס.
זו הסיבה העיקרית לטעות הקשה העיקרית שעושה הצמרת המדינית-צבאית הישראלית, הממשיכה עד  יום א' 24.8, היום ה-48 למלחמה, להאמין לתיאוריה המודיעינית הטקטית, לפיה הלחץ הצבאי הישראלי על החמאס יביא בסופו של דבר לכניעתו ולהסכמתו לחתום על הסכם הפסקת אש לפי התנאים שישראל, מצרים והרשות הפלסטינית-יכתיבו לו.
זה המקור לדבריו של שר הביטחון משה יעלון מיום א' בישיבת הממשלה בהם אמר כי 'המבצע יסתיים רק כשיהיה שקט בדרום הארץ. עד אז נמשיך את הכתישה של חמאס, בשלב זה מהאוויר'
זו היא גם הסיבה העיקרית מדוע למרות נחיתותו המספרית, באנשים ובמערכות נשק, מצליח החמאס בכל ימי הלחימה ברצועה, לשמור על ההפתעה הטקטית כלפי צה''ל, כאשר בשבוע האחרון הוא השיג שני הישגים אסטרטגיים נוספים:
1. החמאס הצליח לגרור את צה''ל למלחמת התשה. ראש הממשלה נתניהו יכול לחזור אין ספור פעמים על המונח 'כתישה' בו מרבה להשתמש באחרונה, אולם מושג זה לא ישנה את העובדה שקיימת מלחמת התשה. 
2. הישג שני של החמאס, הוא שלפחות כ-70 אחוז מהאוכלוסייה האזרחית של יישובי עוטף עזה עזו את מקומות מגוריהם והפכו להיות פליטים. זהו הישג אסטרטגי לא פחות גדול מאשר סגירת נמל התעופה בלוד לכמה ימים בחודש שעבר.  אפילו נשיא המדינה רובי ריבלין, אמר ביום א' לתושבי הדרום, 'כי לאיש אין זכות לבקש מאתכם להישאר כאן'.  
הממשלה הולכת ומתקרבת במהירות גם לאפשרות שהחמאס ישיג הישג אסטרטגי שלישי :  חוסר יכולת לפתוח ב-1 בספטמבר את שנת הלימודים בבתי הספר כסדרה. לא רק בעוטף עזה, אשקלון, אשדוד וישובי השפלה נשמעים קולות של הורים האומרים כי לא יישלחו במצב ביטחוני כזה את ילדיהם לבית ספר, אלה גם בתל-אביב ובגוש דן  מתחילים להישמע קולות כאלה, במיוחד כאשר באחרונה גם לא נשמעות אזעקות בעת נפילות טילים.
בעוד צה''ל וקהילת המודיעין הישראלית, מסתכלים על המלחמה רק דרך הפריזמה הטקטית, החמאס מתבונן על המלחמה בדרך הפוכה לגמרי, בה הזווית הטקטית, משרתת את המטרה האסטרטגית.  

 

Print Friendly, PDF & Email
שינוי גודל גופנים
ניגודיות