שלושת הלאווים של החלטת הקבינט, תרחיב את המלחמה ואת ירי הטילים.

תיקדבקה. החלטת שלושת הלאווים של הקבינט הביטחוני מיום ה` 27 ביולי, שלא להרחיב את הפעולה הקרקעית בלבנון נגד חיזבאללה, שלא לאשר גיוס מילואים נוסף כפי שצה"ל דרש, ושלא לפתוח חזית חדשה מול סוריה, דומים מאוד להחלטתו של אריאל שרון בשבוע הראשון של חודש יוני 2001, כמה חודשים לאחר שעלה לשלטון, כאשר החליט שלא לבצע שום פעולה נגד הפלסטינים בעקבות הפיגוע בדולפינריום בתל-אביב שם נרצחו 20 צעירים ישראלים, רובם עולים חדשים מרוסיה.
מאז החלטה זו של שרון, הנחשבת לשגיאה האסטרטגית הגדולה ביותר של ישראל במלחמה נגד יאסר ערפאת, טרור המתאבדים הפלסטיני רק החמיר, מספר הקורבנות גדל, דבר שאילץ את שרון בסופו של דבר לפתוח 10 חודשים לאחר מכן, באפריל 2002 במבצע חומת מגן.
מאז יוני 2001 עד מותו בנובמבר 2004 המשיך ערפאת, כתוצאה מהחלטתו של שרון, לשלוט בזירת הטרור הפלסטיני.
בדיוק אותה שגיאה אסטרטגית עושה עתה ראש הממשלה אהוד אולמרט לגבי חסן נסראללה.
דווקא ברגעי השפל של צה"ל, לאחר הקורבנות הרבים בקרבות על בנת ג`בייל ומארון-א-ראס, כאשר צה"ל זקוק לניצחון מהיר, כדי להעלות את המורל והביטחון העצמי של מפקדיו, חייליו, ואוכלוסיית מדינת ישראל, מותח אהוד אולמרט את המושכות ואומר, אין לאן למהר. הכול צריך להיעשות לאט. לצורך ההחלטה, מעמיד אולמרט פנים כאילו ניהול המושכות של המלחמה נמצאות בידיו, בעוד המציאות בשטח שונה. בינתיים למרבה הצער הן נמצאות בידיו של חסן נסראללה.
אותו קו נוקט אולמרט גם כלפי סוריה. למרות שדמשק לוקחת חלק פעיל במלחמה, קולטת מטוסים איראנים המובילים נשק לחיזבאללה, ומארגנת ומעבירה כל יום נשק וטילים ללבנון, מדגיש הקבינט בהחלטתו, מבלי לומר על מעורבותה הצבאית של סוריה מילה, שאין לישראל כול כוונה לפתוח חזית חדשה מול סוריה.
זו היא כמובן התעלמות מהמצב האמיתי בשטח. הנקודה איננה אם ממשלת ישראל וצה"ל רוצים או אינם רוצים לפתוח חזית שנייה נגד סוריה. הנקודה היא שסוריה כבר פתחה חזית שנייה במלחמה עם חיזבאללה נגד ישראל.
לסעיף השלישי של החלטת הקבינט, בדבר קביעת תיקרה לגיוס המילואים, יש שתי מטרות.
1. לשמש עלה תאנה לשתי ההחלטות הקודמות שלא להאיץ את הפעולה נגד חיזבאללה ולא לפעול נגד סוריה.
2. לקשור בעבותות חזקות יותר את ידי הצבא, כדי שלא יפתיע את הממשלה בגיוס סמוי או בגיוס פתע.
בשורה של החלטות אלה הצטרף אולמרט לעמדותיהם של שר הביטחון עמיר פרץ ושל המשנה לראש הממשלה שמעון פרס, נגד עמדותיהם של ראשי הצבא. בכך הביא ראש הממשלה את העימות בינו ובין ראשי הצבא בזמן מלחמה, לדרגה שעוד לא הייתה כמותה בכל מלחמות ישראל.
אבל מאחר ובמלחמה זו ישנם יותר משני צדדים, מלבד ישראל וחיזבאללה, והמדובר בסוריה ואיראן, צריך לבדוק כיצד החלטות הקבינט תשפיע גם עליהן.
תוצאת המערכה הצבאית עד כה נראית בעיניהם כתוצאה הטובה ביותר שהשיג צבא ערבי כל שהוא אי פעם נגד צה"ל וישראל. בעקבות זאת, גם דמשק וגם טהרן יגבירו, בעקבות החלטות הקבינט, גם את האספקה הצבאית לחיזבאללה, וגם את הרטוריקה שלהם בתקווה שחסן נסראללה ישיג הישגים נוספים.