flash90

שמעון פרס הנץ והיונה שתמיד התקשה להשיג את מבוקשו


שמעון פרס נולד כשמעון פרסקי ב -2 באוגוסט 1923 בעיירה וישנבה Wiszniew, אז בפולין עתה בבלארוס. משפחתו היגרה לארץ ישראל בשנת 1932 והתיישבה בתל אביב. הוא כיהן כנשיא ה-9 של מדינת ישראל בין השנים 2007 עד- 2014. קורות חייו של פרס שנפטר ביום ד'  כ"ב  באלול תשע"ז 27.9, משיקים לתולדותיה של המדינה, עוד בטרם הקמתה.
בשנת 1945, פרס נישא לסוניה גלמן שהעדיפה להישאר מחוץ לעשיה הציבורית ולעיניהן הפקוחות של התקשורת והציבור. לשמעון ולסוניה נולדו 3 ילדים והיא נפטרה ב- 20.1.2011 בגיל 87.
כל קרוביו של פרס אשר נשארו בוישנבה נרצחו בשואה בשנת 1941, רבים מהם נשרפו חיים בבית הכנסת של העיירה.
שמעון פרס כיהן כראש ממשלת ישראל פעמיים, והיה חבר ב- 12 ממשלות וחבר כנסת במשך חצי מאה.
הוא התחיל את הקריירה הפוליטית שלו במפלגה השלטת מפא"י (מפלגת פועלי ארץ ישראל), עבר לרפ"י (רשימת פועלי ישראל), כאשר הוא מפלג את מפא"י אולם עם כישלונה של המפלגה החדשה חזר למפלגת העבודה שהוקמה על בסיס שתי המפלגות בשנת 1967, על רקע  מלחמת ששת הימים ותוצאותיה.
הקריירה הפוליטית של פרס אופיינה בשתי פנים: הוא הצליח במדיניות החוץ ועשה חיל רב במסעותיו לחו"ל אולם בתוך הבית פנימה כשל פעמים רבות במאבקים פוליטיים, פנים וחוץ מפלגתיים.
חלק גדול מחייו הפוליטיים התאפיינו על ידי יחסים אמביוולנטיים עם שלושה אישיים מרכזיים:
דויד בן גוריון, מייסד המדינה אותו שירת פרס בנאמנות עד לפילוג במפא"י ב-1962. למקורבים האמיתיים היה אומר, כי אף פעם לא היה מפלג את מפא"י ולא מקים את רפ"י באם נאמנותו  האישית לבן גוריון לא חייבה אותו.

הבעיה הייתה שבן גוריון, אותו תמיד שאף פרס לחקות ולהידמות, לא נתן אמון בדבריו. מאז הקרע בין השניים הלך והתרחב.
האישיות השנייה הייתה משה דיין.
|פרס פחד מהאיש ומהפוליטיקאי דיין, אבל השתדל להסתיר פחד זה על ידי הליכה משותפת אתו. כמו בן גוריון גם דיין לא נתן אמון רב בפרס.
הדמות השלישית הייתה יצחק רבין, עד הסכמי אוסלו ב-1993 פרס שנא אישית את רבין וראה בו יריב פוליטי שצריך לחסל את מעמדו הפוליטי. רבין חש את אותם הדברים כלפי פרס.

למרות שהשקיע בכך מאמצים רבים פרס נכשל במשימה זו. לאחר מותו של בן גוריון ב-1973, והירצחו של יצחק רבין ב-1995,  הציג פרס את עצמו כממשיך דרכם ומורשתם.
ספק  רב באם דבר זה היה מקובל עליהם.
בשנת 1953, מינה אותו דוד בן גוריון אותו למנכ"ל משרד הביטחון והטיל עליו את האחריות על רכישות נשק חיוניות לצה"ל וכן את בניית מערכות היחסים הדיפלומטיים והצבאיים עם מדינות זרות ידידותיות.
פרס רקם מערכת יחסים ייחודית עם הממשל הצרפתי שהבטיחה אספקת מערכות לחימה מתקדמות ואיכותיות לצה"ל, היה ממקימי הכור הגרעיני בדימונה, עיצב את ההסכם המשולש עם צרפת ובריטניה שהוביל למלחמת סיני בשנת 1956 לאור הלאמת תעלת סואץ על ידי המצרים.
בתקופה זו היה פרס מקורב לפוליטיקאים צרפתיים מרכזיים, שהבולט שבהם היה מי שהיה לאחר מכן נשיא צרפת, פרנסואה מיטראן.
זו הייתה התקופה 'האירופאית' של פרס.
הממסד הפוליטי והביטחוני האמריקני הסתכל עליו תמיד בחשדנות, כפי שהתייחס למנהיגי אירופאים רבים אחרים.  רק לאחר שנים רבות בתחילת שנות ה-2000 השתנה היחס של וושינגטון לפרס.
עמדותיו הפוליטיות נעו בקיצוניות מצד אחד לאחר במשך הקריירה ארוכת השנים שלו, מ'נץ' כבן טיפוחיו של דוד בן גוריון ומשה דיין ומאוחר יותר כתומך בהתיישבות היהודית ובהתנחלויות ביהודה ושומרון ועד עמדות 'יוניות' שדגלו בפשרה טריטוריאלית.
פרס מונה לראשונה כשר בשנת 1969 וכבר בשנת 1974 מונה להיות שר הביטחון בממשלתו של יצחק רבין ולאחר שהיה יריבו הראשי בהתמודדות על ראשות הממשלה, עם התפטרותה של גולדה מאיר, בעקבות מחדלי מלחמת יום הכיפורים.
בשנת 1977, הוא הפסיד ליצחק רבין בהצבעה לראשות המפלגה ובאותה שנה הוא הוביל את ה'מערך' (שהתבסס על מפלגת 'העבודה') לתבוסה הראשונה שלה אי פעם בבחירות. המהלך  הביא בסופו של דבר לראשונה בתולדות המדינה את מפלגת האופוזיציה 'הליכוד' לשלטון ואת מנחם בגין שעמד בראשה לראשות הממשלה.
ב-1984 ייסד שמעון פרס יחד עם יצחק שמיר ממשלת אחדות לאומית בה כיהנו שני המנהיגים ברוטציה כראשי ממשלה בשנת 1984 ובשנת 1990 הוא הוביל את מפלגתו אל מחוץ לממשלה ואל ספסלי האופוזיציה.
בתחילת 1992, הוא הובס שוב בבחירות המקדימות הראשונות של מפלגת העבודה החדשה שהוקמה על ידי רבין.
כשר החוץ בממשלת רבין, שמעון פרס היה הרוח החיה מאחורי המשא ומתן החשאי עם מנהיג הפלסטינים יאסר ערפאת, שבשל לכדי הסכמי אוסלו בשנת 1993.
לימים התברר כי הדיונים של אנשי פרס עם הפלסטינים נעשו ללא ידיעתו של  יצחק רבין וללא הסכמתו. 
רק כאשר טיוטות הסופיות של ההסכמים הונחו לפניו, החליט רבין לתמוך בהן.
הסכמים אלה אלו עוררו מחלוקות קשות בתוך ישראל פנימה אולם זכו להכרה רבתי בחו"ל וזיכו את שמעון פרס, יצחק רבין ויאסר ערפאת בפרס נובל לשלום.
לאחר רצח רבין ב -1995, שימש פרס ממלא מקום ראש הממשלה וממלא מקום שר הביטחון במשך שבעה חודשים. באותה תקופה קצרה, הוא ניסה לשמור על המומנטום של תהליך השלום אולם זה כשל לחלוטין לנוכח הפיגועים הרצחניים, בהם מחבלים מתאבדים התפוצצו באוטובוסים בישראל.
בשנת 1996 שמעון פרס הובס בפעם השנייה על ידי מנהיג הליכוד, הפעם היה זה בנימין נתניהו, בבחירות הישירות הראשונות לראשות הממשלה.
הסכמי אוסלו קרסו סופית לאחר כישלון פסגת קמפ-דיוויד בשנת 2000 ופריצתה של 'אינתיפאדת אל אקצה' בסוף אותה השנה.
ב-30 בנובמבר 2005 פרס עזב את מפלגת העבודה על מנת לתמוך באריאל שרון ובמפלגתו החדשה 'קדימה'.
ב -13 ביוני 2007, נבחר שמעון פרס לנשיא המדינה ברוב של 58 מתוך 120 חברי כנסת.

במהלך שנות נשיאותו, נהנה פרס מפופולאריות לה לא זכה במהלך מסעו הארוך בשירות הציבורי ובפוליטיקה.
בחודש יוני 2012, הוא זכה במדליית החירות הנשיאותית שהוענקה לו על ידי נשיא ארצות הברית באראק אובמה. שנתיים לאחר מכן, חברי בית הנבחרים האמריקני הצביעו לטובת הצעת חוק אשר תעניק לשמעון פרס את מדליית הזהב של הקונגרס ועליה חרוט: 'הקונגרס האמריקני מכריז על הקשר האמיץ שלו עם מדינת ישראל'.

 

Print Friendly, PDF & Email
שינוי גודל גופנים
ניגודיות