שרת החוץ האמריקנית החליטה להישאר בירושלים ולכפות על אריאל שרון הסכם בשאלת המעברים, נמל ושדה התעופה בעזה, בניגוד לאינטרסים הביטחוניים הישראליים.

לאחר הכישלון שלה ביום ב` 14.11, להביא להסכם בין ישראל לפלסטינים, (למרות שכלי התקשורת הישראלים הזדרזו להודיע כי ההסכם כבר הושג.) הודיעה שרת החוץ האמריקנית קונדוליסה רייס, כי היא דוחה את נסיעתה לדרום קוריאה שם עמדה להשתתף לצידו של הנשיא ג`ורג בוש בוועידת ראשי המדינות של האוקיינוס השקט, והיא נשארת בירושלים כדי להביא לחתימת הסכם על שאלות המעברים, מעטפת המכס, והמעברים בין רצועת עזה והגדה. במילים אחרות הבית הלבן אמר לרייס, אל תזוזי מהמקום עד אשר תשיגי הסכם. כתוצאה מכך רייס אומרת לישראלים ולפלסטינים שלא קיימת אופציה לאי חתימת הסכם.
לעיתים נדירות ביותר אפשר לראות בפומבי ובצורה גלויה, כמו בשעות אלה כיצד מעצמת העל האמריקנית מכתיבה את רצונה ודרישותיה.
מבחינתה של ישראל התוצאה ברורה. אריאל שרון יצטרך לוותר על אינטרסים חיוניים של ביטחון מדינת ישראל, למרות הרטוריקה הגבוהה בה הוא תמיד משתמש.
בראש ובראשונה מדובר בביטחונם האישי של הישראלים אשר לפי הצעתה של רייס יצטרכו לשבת במעבר רפיח. רייס מציעה כי במעבר רפיח יוקם חדר בקרה משולש בו יישבו פקחים אירופאים, ישראלים, ופלסטינים, אשר יעקבו אחר שידורי המצלמות שיעבירו את תנועת הנכנסים והיוצאים מרצועת עזה ואליה.
לפני כל שאלה אחרת הנקודה העיקרית היא, מי יערוב לביטחונם האישי של ישראליים אלה? אם אריאל שרון, שאול מופז, ודן חלוץ, לא היו נסוגים בהתלהבות ובמהירות כזו מציר פילדלפי, היה מי שיגן על ישראלים אלה עכשיו. אבל מאחר והעובדות בשטח כבר נקבעו, עכשיו נותר לסמוך רק על הפלסטינים ועל האירופאים.
קשה להאמין כי יימצא איש ביטחון ישראלי שיתלה את גורלו האישי בידיהם של גורמים אלה, בייחוד כאשר הוא יודע כי הוא מוקף פלסטינים, מצרים, אנשי טרור, וגורמי אל קעידה, ואין לו קשר ישיר עם כוחות הביטחון הישראלים. נקודה אחרת היא טיב ואיכות הפיקוח במרכז משולש זה, ובידי מי תהייה למעשה היכולת לעכב או למנוע מעברם של גורמי טרור. לפי ההצעה האמריקנית וועדה של שלושה גורמים תצטרך לקבוע ברוב קולות נושא זה. מאחר וכבר עתה בעת כתיבת שורות אלה עוד בטרם נחתמו ההסכמים ברור לטובת מי האירופאים יכריעו ברוב המקרים, הרי שלמעשה אין טעם בישיבתם של הישראלים במעבר רפיח תוך כדי סיכון ביטחונם האישי.
צריך לומר בצורה ברורה מאוד כי באורח עקרוני שרת החוץ האמריקנית קולנדוליסה רייס, והמתאם הכלכלי ג`יימס וולפנזון צודקים. אריאל שרון ושאול מופז שפינו את רצועת עזה ידעו מראש כי כל הדיבורים על תיאומים ביטחוניים עם המצרים והפלסטינים, הם הטעייה מכוונת שאין מאחוריה ובין המציאות בשטח כלום. עתה כאשר הם נדרשים לפרוע את השטרות עליהם חתמו לאמריקנים, לא הנשיא ג`ורג בוש ולא קונדוליסה רייס יאפשרו להם להתחמק מזאת, כפי שהם תכננו. שרון ומופז יצטרכו לבלוע צפרדע גדולה מאוד לפיה עליהם לאפשר בנייה והפעלה מהירת של נמל עמוק מים, ושדה תעופה בינלאומי בעזה,מבלי שלישראל יהיה כל פיקוח ביטחוני על המתרחש בהם. בכפיית הסכם המעברים וושינגטון מכופפת את ראש הממשלה שרון לוותר על אינטרסים ביטחוניים חיוניים של ישראל, וזו רק ההתחלה. קודם לכן דיווחנו:
המקורות של תיקדבקה: בסיום שיחותיה של שרת החוץ האמריקנית בירושלים וברמאללה התברר כי קונדוליסה רייס לא הצליחה להשיג פריצת דרך בשאלת המעברים והקיפאון נשאר בעינו. קונדוליסה רייס התבטאה, כי גם אם יושג הסכם על הפעלת המעברים עדיין צריך לראות באם הוא יופעל. בזמן ששרת החוץ קיימה את שיחותיה התרחשה
היתקלות בין כוח צה"ל עם מחבלים פלסטינים שנשאו איתם מטעני נפץ ומטולי RPG ליד מסוף קרני בדרכם לבצע פיגוע גדול במסוף. בחילופי האש יש מחבל הרוג אחד ושני מחבלים פצועים קשה. בעוד שרת החוץ האמריקנית קונדוליסה רייס, שר החוץ של האיחוד האירופאי חוואייר סולנה, המתאם הכלכלי ג`יימס וולפנזון, והמשנה לראש הממשלה שמעון פרס מפעילים לחץ על ממשלת ישראל לוותר בסידורי הביטחון במעברים ומסביבם מדגישים הפלסטינים כי לא חשוב איזה הסדר יושג, הם ימשיכו במתקפת הטרור.
בכך ממשיכים הפלסטינים בדיוק את דרכו ואת הטקטיקה של ערפאת. לא הייתה פעם אחת בכל חמש שנות המלחמה שהפלסטינים לא ינסו לבצע פיגוע גדול בעת ששר חוץ אמריקני הגיע לירושלים לשם קידום המשא ומתן.במגעים על פתרון בעיית המעברים העלו הפלסטינים דרישה כי אם תופעלנה במעבר רפיח מצלמות מעקב שצילומיהן יועברו לישראל, אם ישירות או באמצעות צד שלישי, הם דורשים נוכחות פלסטינית ביטחונית במעבר כרם שלום שכולו נמצא בשטח ישראל. במילים אחרות הפלסטינים מבקשים לא רק ליצור בפעם הראשונה נוכחות פלסטינית ביטחונית בתחום ישראל, אלא התחלת מילוי דרישותיהם לגבי גבולותיה הסופיים של רצועת עזה, אשר לדעתם צריכים להיות גבולות שביתת הנשק של 1949 ולא כפי שהוסכם ב-1994 בהסכמי אוסלו.
במקביל ניסו הפלסטינים לשגר טיל קסאם לעבר שדרות או יד מרדכי. בגדה, במחסום חווארה מזרחית לשכם נתפסו שני פלסטינים ובידיהם מטען צינור. המטען פוצץ.