שר הביטחון אהוד ברק, והרמטכ"ל רב אלוף גבי אשכנזי: כדי לנצח במלחמות הבאות על צה"ל להקים מיד עוד 2 אוגדות משוריינות. אולמרט מתנגד.

המקורות הצבאיים של תיקדבקה. רוב הציבור הישראלי איננו מבין אפילו מילה אחת מאשר נאמר בדיון בממשלה ביום א' 29.7 על תקציב הביטחון בשנים הבאות, ועל ההצעה שוועדת ברודט הניחה לפניה והוא להגדיל את תקציב הביטחון ב-3 מיליארד ש"ח, אבל במקביל לקצץ ולהוריד את השומנים המיותרים ממערכת הביטחון. כל מה שציבור יכול להבין מישיבת הממשלה הוא, כי הממשלה לא אמצה את דו"ח וועדת ברודט, והחליטה להשאיר את ההכרעה בידי ראש הממשלה אהוד ברק, שר הביטחון אהוד ברק, ושר האוצר רוני בראון, אשר צריכים להסכים ביניהם על נוסחה תקציבית משותפת עד לישיבת הממשלה ב-9 באוגוסט.
אולם מה שהציבור כן יכול להבחין מתוצאות ישיבת הממשלה, כי הולך ומתפתח עימות קשה בין ראש הממשלה אהוד אולמרט, ובין שר הביטחון אהוד ברק, הקשור להכנותיה של ישראל לקראת המלחמה או המלחמות הבאות. וויכוח זה קשור לגבי 2 בעיות ביטחוניות יסודיות.
1. מבלי לשאול או להתעייץ עם צמרת צה"ל, ולמעשה מבלי להתעייץ עם איש בממשלת ישראל, נתן ראש הממשלה אהוד אולמרט בעת פגישתו עם הנשיא ג'ורג בוש ב-19 ביוני בבית הלבן, את הסכמתו לעיסקת הנשק האמריקנית-סעודית, אשר תצייד את הסעודים במטוסים, הטילים, הפצצות, והספינות המלחמה המתקדמות ביותר.
כדי שהדבר יעבור בדעת הקהל הישראלית, סיכמו בוש ואולמרט, כי הממשל יזרים לישראל במשך 10 השנים הקרובות כ-30 מיליארד דולר עזרה צבאית.
זו היא כמובן הטעייה מכוונת בגלל שתי סיבות עיקריות.
א. העזרה הצבאית האמריקנית לישראל מסתכמת ב-2.3 מיליארד דולר בשנה בלאו הכי. במילים אחרות, במקרה הטוב, מדובר בתוספת של 700 מיליון דולר בשנה, כלומר, ישראל תקבל 7 מיליארד דולר נוספים, אולם סעודיה תרכוש נשק ב-20 מיליארד דולר בתנאי אשראי מפליגים, ואילו מצרים תקבל עזרה צבאית נוספת בסך 14 מיליארד, פי שניים מהתוספת לישראל.
כל הדיבורים על הסכומים המסחררים האלה, מזכירים את הדיבורים של אריאל שרון, אהוד אולמרט, ושמעון פרס, אשר ב-2005, חזרו והכריזו, בייחוד לאחר שהיו חוזרים מארצות הברית, כי כאשר ישראל תבצע את ההתנקות, ממשל בוש יעניק לישראל מיליארדים רבים לפתוח הנגב והגליל. זה היה אחד הנימוקים העיקריים בעזרתם אולמרט מכר את ההתנתקות לציבור הישראלי. עד עצם היום הזה לא הגיע אפילו דולר אחד מארה"ב, למטרה זו.
ב. אין ביכולתו של ממשל ג'ורג בוש, המסיים את תפקידו בינואר 2009, לחייב ממשלים אחרים שיבואו אחריו לתקציבים ולתוכניות צבאיות עד שנת 2017 או 2019.
זה כמובן לא מפריע למר אהוד אולמרט, שעד עכשיו הצליח, לזכותו ייאמר בלוליינות מזהירה, לא לקיים אפילו הבטחה אחת מכל ההתחייבויות הכספיות שלקח על עצמו וממשלתו בפומבי, לנסות ולנהוג בטקטיקה זו גם בשאלת תקציב הביטחון.
זו הסיבה מדוע כאשר שר הביטחון אהוד ברק, העלה לפתע בישיבת הממשלה את הדרישה להוסיף לתקציב הביטחון 7 מיליארד ש"ח, אולמרט דחה את התביעה הזו, עד לאחר שהכסף האמריקני 'יתחיל' להגיע ב-2009, למרות שהוא יודע כי הסיכויים לכך הם אפסיים.
2. מאחר ואהוד ברק מכיר היטב את אהוד אולמרט, הוא והרמטכ"ל הכינו קו התקפה מס' 2. אפשר להתווכח כמה שרוצים על סכומים אלה או אחרים, הם אמרו בישיבת הממשלה, אולם כדי לנצח במלחמות הבאות, הדגישו ברק ואשכנזי, צה"ל צריך להקים ומיד 2 אוגדות משוריינות חדשות, ולזה צריכים כסף. ברק אפילו הרחיק לכת מאשכנזי, ואמר לאולמרט, כי אם היו מקימים את שתי האוגדות האלה לפני מלחמת לבנון, ייתכן מאוד שהמלחמה הזו הייתה מסתיימת בצורה אחרת. אולמרט כמובן דחה את ההנחה הזו בכעס רב, ואמר כי לא הקיצוצים בתקציבי צה"ל הם שגרמו לצבא להתנהל כפי שהתנהל במלחמת לבנון.
אבל אם נשים לרגע את כל התגוששויות המילוליות האלה בצד, מה שהתגלה בישיבת הממשלה ביום א' 29.7, הוא לא רק הפער העצום הקיים בין ראש הממשלה אהוד אולמרט, ושר הביטחון אהוד ברק, והרמטכ"ל רב אלוף גבי אשכנזי, לגבי צרכיה הביטחוניים המיידיים של ישראל, אלא הפער בין המציאות הצבאית בשטח ובין מדיניותו של אולמרט. ברק ואשכנזי זקוקים לעוד חיילים, טנקים, ומסוקים, כדי לנצח במלחמה. אולמרט לא יכול להסכים להגדלת הצבא, משום שהדבר סותר את כל משנתו המדינית, לפיה ככל שישראל תבצע 'צעדי שלום' גדולים יותר כך היא תזדקק לצבא קטן יותר. זו הייתה למעשה משנתו של הרמטכ"ל הקודם דן חלוץ, וזו הייתה הסיבה מדוע הוא נבחר לתפקידו.
במילים אחרות, גם לאחר מלחמת לבנון, ולאחר התפטרותו של דן חלוץ, וגם לאחר שמינה שר ביטחון ורמטכ"ל חדש, אולמרט איננו מוכן לקבל את הנחת היסוד כי כדי לנצח במלחמה הבאה, צריכים להגדיל את הצבא. בתחילת שנות ה-90 כאשר אהוד ברק מונה לרמטכ"ל, האו טבע את הסיסמא 'צבא קטן וחכם'. הוא אף פעם לא הצליח ליישם את הסיסמא הריקה הזו והלא מעשית הזאת במזרח התיכון. 13 שנה לאחר מכן התחלפו היוצרות. עכשיו אולמרט רוצה צבא קטן, שלא ייעלה כסף רב, וברק רוצה צבא גדול מאוד. התוצאה הבלתי נמנעת של וויכוח זה תהייה, שצה"ל לא יהייה מוכן למלחמות הבאות.

Print Friendly, PDF & Email