שתיקת המעברים, ובריחת אבו מאזן לעזה.

היום, יום חמישי 24 בנובמבר עומד להיפתח מעבר רפיח לפי ההסכמים אותם כפתה שרת החוץ האמריקנית קונדוליסה רייס על ישראל. לפי ההסכמים מדובר במעבר שיופעל במשותף על יד הפלסטינים, המצרים, והאירופאים, ואשר תנועת העוברים בו תשודר על ידי מצלמות ומחשבים אל מרכז ביקורת אלקטרוני בכרם שלום בו יהיו נוכחים גם אנשי ביטחון ישראליים.
למרות שמדובר באחד ממרכיבי הביטחון החשובים ביותר של ישראל ברצועת עזה,איש אינו טורח לדווח אם אכן המעבר אכן ייפתח ואם כל סידורי הביטחון פועלים.
מדוע?
1. אף אחד מסידורי הביטחון עליהם הוסכם עם הפלסטינים והמצרים אינו מוכן. מרכז המחשבים, המרכיב העיקרי, או ליתר דיוק השריד האחרון של סידורי הביטחון שישראל דרשה עדיין לא הוקם. הדבר היחיד הוודאי הוא שקבוצת הפקחים האירופאים שצריכה להיות מוצבת במעבר נמצאת כבר בישראל.
2. מצב זה נובע מהתמוטטותן של שתי מערכות הפוליטיות שחתמו על הסכם המעברים- הישראלית והפלסטינית.
בישראל,פילוג בשתי המפלגות העיקריות `הליכוד` ו`העבודה` המכהנות בממשלה. ראש הממשלה, המשנה לראש הממשלה, ושר הביטחון, האחראים על הפעלת ההסכם, נמצאים עתה כל אחד במפלגה יריבה אחרת, ואין קשר ביניהם.
ברשות הפלסטינית, המצב גרוע יותר. קודם כל לא קיימת יותר רשות פלסטינית, רק `ששכחו` לדווח על התפתחות זו לציבור הישראלי. אצל הפלסטינים פועל עתה טריומווראט המורכב מאבו מאזן, מוחמד דחלאן, והאסיר מרואן ברגותי, שעל פיהם כל דבר יישק. לפי הוראה של ראש הממשלה אריאל שרון, אשר עתה עומד בראש מפלגת `קדימה`, מתאפשר לברגותי לקיים קשר שוטף מתאו עם יתר שני חברי ההנהגה החדשה/ישנה ולנהל משם את ענייני הפלסטינים.
לא כולם אצל הפלסטינים מקבלים הסדר שלטוני חדש זה. החמס, הג`יהאד האיסלמי, הפת"ח-גדודי אל אקצא, והחזיתות הפלסטיניות, רואות בכך ריסוק התהליך הדמוקרטי והשתלטות בכוח ודיקטטורה של שלושה אנשים. זו הסיבה מדוע הטריומווארט אינו מצליח אפילו לקיים, חוץ מאשר במקום אחד יריחו, את הפריימרייס של תנועת הפת"ח. אבל גם לזה יש פתרון. הטריומווארט החליט כי במקום בחירות דמוקרטיות הוועדות המקומיות של הפת"ח הן שתקבענה מי יהיו המועמדים שנבחרו.
רק שהמהלך הזה לא רק שאינו עובר בשקט אלא עתה מאיימים אנשי הפת"ח-גדודי אל אקצא שמועמדיהם נשארו בחוץ לחסל פיזית את אבו מאזן. כתוצאה מכך כך מוסרים המקורות הפלסטינים של תיקדבקה, עזב אבו מאזן בחשאי את רמאללה ועבר למקום מוגן ברצועת עזה. במילים אחרות, עתה הגענו למצב בו ברצועת עזה בטוח יותר מאשר בגדה המערבית.
כמו בישראל ישנם אצל הפלסטינים סקרים פומביים, לצרכי דעת הקהל שמתפרסמים, וסקרים חשאיים שאינם מתפרסמים. הסקרים החשאיים מראים כל הזמן על עלייה בכוחו של החמס, בייחוד בין הצעירים הפלסטינים. זו כפי הנראה אחת הסיבות שמנהיגות החמס שותקת ואינה מוציאה מילה על כך שצה"ל והשב"כ עצרו את כל שכבת פעילי השטח של הארגון בגדה המערבית ומחזיקים אותם במחנה עופר שליד רמאללה. החמס מעריך כי המהלך הישראלי-פלסטיני-אמריקני החשאי הזה רק מחזק אותו. כדי לנסות ולעצור את החמס מתנהלים בימים האחרונים מגעים להקמת מפלגת מרכז פלסטינית חדשה.
זו צריכה להיות מפלגה ליברלית נאורה, מעין `שינוי` פלסטיני, שבראשה יעמדו אישים שלא הוכתמו בשחיתות, כמו חנא עשראווי, מוסטפה ברגותי, וג`מל זכות. המטרה המרכזית היא שהמפלגה החדשה תשכנע את המצביע ברחוב הפלסטיני להצביע עבורה ולא עבור החמס.

Print Friendly, PDF & Email
שינוי גודל גופנים
ניגודיות