תוכנית הביטחון של קארי, הדלת המסתובבת, מדיניות צה"ל בלבנון ובעזה, מעלים את רף הטרור הפלסטיני
עצם העובדה כי בהפרש של כמה שעות, ביום ה' 19.12 לפנות בוקר, הותקפו שני כוחות של צה''ל ומשטרת ישראל-הימ''מ על ידי הפלסטינים בג'נין ובקלקיליה, הדליקו כמה נקודות אדומות בדרגים המדיניים והצבאיים בישראל.
החומרה באירוע שהתרחש בג'נין, הייתה בזה, שכוח צה''ל לא הצליח לבצע את המשימה שהוטלה עליו ולעצור את איש הג'יהאד האיסלמי, החשוד בטרור, ובכך שהפלסטינים ירו ישירות על הכוח בכוונה להרוג את החיילים, וזרקו רימוני יד ומטעני חבלה. במילים אחרות, בג'נין התרחש קרב של ממש, בו נהרג פלסטיני אחד ו-7 נפצעו. לצה''ל לא היו נפגעים.
החומרה באירוע שהתרחש בקלקיליה, הייתה בכך, כי הפלסטיני שפתח באש על כוח מסיירת הצנחנים, לא היה חבר בשום ארגון טרור מוסלמי, אלא איש מנגנון המודיעין הכללי הפלסטיני, בפיקודו של גנרל מג'יאד פארג' Gen. Majid Faraj.
צריך וכדאי לזכור, כי בין אירועי הדמים הקשים של תחילת האינתיפאדה השנייה, לפי 13 שנה בשנת 2000, היו ניסיונות תקיפה של אנשי ביטחון פלסטינים, קצינים ישראליים ששירתו יחד אתם, עם גורמי מודיעין אמריקנים ובריטיים, במרכזי קישור ישראליים-פלסטינים. לא פעם מרכזי קישור אלה הפכו להיות בסיסי יציאה לפעולות טרור.
צה''ל הודה בפעם הראשונה ביום ה', כי גוברת ההתנגדות הפלסטינית לכוחותיו ביהודה ושומרון, אולם לדבריו אין סימנים לפעולה פלסטינית מאורגנת, ואין גם סימנים לאינתיפאדה שלישית.
המקורות הצבאיים וללוחמת טרור של תיקדבקה מונים 4 סיבות עיקריות להתדרדרות ביטחונית זו:
1. דחיית התוכנית הביטחונית שהניח שר החוץ האמריקני ג'ון קארי לפני יו''ר הרשות אבו מאזן, בעת ביקורו האחרון בישראל וברשות הפלסטינית ב-14.12.
אבו מאזן דחה את ההצעה כי כוחות צה''ל יישארו לאורך נהר ובקעת הירדן. נאמן למדיניותו כי בשטח המדינה הפלסטינית לא יהיה אף חייל, או מתיישב יהודי, סירב אבו מאזן לדון גם בכל אפשרות של הקמת מסדרונות צבאיים ביהודה ושומרון, בהם הכוחות הישראלים יוכלו לנוע משטחי ישראל, אל המוצבים הישראלים בבקעת הירדן.
ביום ד' 18.12, שלח אבו מאזן אגרת אל נשיא ארצות הברית באראק אובמה, בו פירט את התנגדויותיו להצעות קארי.
אין ספק, כי כל ההתפתחויות האלה ידועות למפקדי ולאנשי כוחות הביטחון הפלסטינים בשטח, והם מסיקים מהם כי כבר עתה אפשר וצריך להתנגד לכל נוכחות של חיילים ישראליים בשטח.
2. הדרגים המדיניים וצה''ל מעלימים בחודשיים האחרונים מדעת הקהל הישראלית את העובדה, כי לפי הוראה חשאית של אבו מאזן לראשי מנגנוני הביטחון הפלסטינים חודשה שיטת 'הדלת המסתובבת'. במילים אחרות, מנגנוני הביטחון הפלסטינים עוצרים חשודים פלסטינים בטרור, לפי רשימות שמעבירים אליהם גופי המודיעין הישראלים, אבל רק כדי לשחררם עוד באותו היום. בימים האחרונים עלה חשד אצל בישראל, כי בכמה מקרים מנגנוני הביטחון הפלסטינים, אפילו לא זימנו את החשודים בטרור. הם פשוט הזהירו אותם, כי זהותם ידועה למודיעין וכוחות הביטחון הישראליים.
מדיניות פלסטינית זו מאלצת את צה''ל, המשטרה, וגופי המודיעין הישראליים לנסות ולבצע מעצרים אלה בעצמם, באמצעות שליחת כוחות אל מחנות הפליטים והיישוביים הפלסטינים.
במילים אחרות, אנשי הטרור הפלסטינים יודעים עתה היכן לשים מארבים לכוחות צה''ל שמנסים להגיע אליהם.
3. בארבעת החודשים האחרונים, מאז רצח ארבעת חיילי צה''ל, תומר חזן ז''ל בן 20 מבת ים, שגופתו נמצאה בשבת 21.9 ליד קלקיליה בתוך בור מים, וסמל גל קובי ז''ל, בן 20, מטירת הכרמל, שנהרג ביום א' 22.9 מפגיעת כדור אחד של צלף פלסטיני, ליד מערת המכפלה בחברון, טור. עדן אטיאס בן 18 מנצרת עלית שנדקר למוות ב-13 בנובמבר בעפולה, והשבוע בהריגתו של רס''ר שלומי כהן ליד ראש הנקרה על ידי חייל לבנוני, ממשיך צה''ל לומר, כי המדובר בתופעות של 'מפגע בודד', או כפי ששר הביטחון יעלון הגדיר זאת השבוע 'חייל סורר'. אפילו אם טענה זו נכונה, אסור היה לצה''ל להשתמש בה, רק מפני שהיא מעודדת 'בודדים' ו'סוררים' נוספים להשתמש בשיטות רצח אלה.
4. הפסיביות הצבאית הישראלית המוחלטת כלפי המתרחש ברצועת עזה, בייחוד אצל החמס והג'יהאד האיסלמי. פסיביות זו נובעת מעמדתו של ראש המטה הכללי רב אלוף בני גנץ, הטוען כי מוטב שלא לטפל במצב בעזה, משום שאי אפשר לדעת מי יגיע לשלוט בה, במקום החמס והג'יהאד.
מצב זה, וחוסר ההצלחה ללכוד עד עכשיו את רוצחו של סמל גל קובי ז''ל, צלף איש חמס שנמלט לעזה, עוזרים לקדם את הקמתם של תאי טרור חדשים ביהודה ושומרון, ואת נכונותם להתמודד ישירות עם צה''ל.