תוצאות הבחירות לנשיאות באפגניסטן, יובילו להחרפת והתרחבות המלחמה עם הטאליבן

המקורות הצבאיים של תיקדבקה: מלבד העובדה שהבחירות לנשיאות באפגניסטן, הן תרגיל בדמוקרטיה, שאיננה שולטת, וכנראה שגם לא תשלוט בעתיד בארץ זו הנתונה במלחמה כבר 9 שנים, מאז האמריקנים פלשו אליה באוקטובר 2001, לאחר פיגועי 9/11, לא רק שלא תהיינה לתוצאות הבחירות, שום השפעה על מהלך המלחמה, אלא הן אף יכולות להחמיר את המצב הצבאי במדינה הזו.
המאמץ הצבאי הגדול שהטאליבן עושה בימים האחרונים, בבירה קבול באמצעות התקפות של קבוצות גדולות של מתאבדים, כדי למנוע או לפחות להפריע למהלכן התקין של הבחירות, נועד בראש ובראשונה להוכיח, כי לא הנשיא חמיד קרזאי, אשר כנראה ייבחר בבחירות שתערכה ביום ה' 20.8, לתקופת כהונה שנייה של 5 שנים, וגם לא מפקדות צבא ארצות הברית ונאט"ו הן השולטות בבירה, אלא לוחמיו. המקורות הצבאיים שלנו מוסרים, כי ההתקפות האלה אינן עומדות להיפסק מיד עם סיום הבחירות, אלא הן תמשכנה במשך כל המחצית השנייה של חודש אוגוסט ותחילת ספטמבר, במטרה לנצל את המומנטום הצבאי שהטאליבן הצליח להשיג.
סימן היכר ברור לכך לחולשת שלטונו של הנשיא קרזאי, ושל המצב הצבאי הקשה בו נמצאים האמריקנים, וכוחות נאט"ו, הוא האיפול התקשורתי שהוטל ביום ד' 19.8, על המצב הצבאי בקבול הבירה.
השלטונות ניסו לבלום את הרושם הפסיכולוגי החזק שיצרו התקפות הטאליבן. אולם זהו מאמץ עקר.
מקורות ממשלתיים טענו, כי 3 עד 4 אנשים מזוינים חדרו ביום ד' לקבול והשתלטו על בנק, וכי מבוצעות פעולות להשתלט עליהם ועל בניין הבנק. נוסח זה נועד ליצור את הרושם כי במקום מתנהלת פעולה בהיקף של שוד בנק רגיל.
אולם הטאליבן מיהר לדווח, כי לעיר חדרו 20 לוחמים מזוינים. כולם מתאבדים החגורים בחגורות נפץ, והם מנהלים קרבות במרכז העיר.
הבעיה עם מדיניות זו היא כי היא מבליטה לא רק את ההישגים הצבאיים של הטאליבן, אלא גם את היכולת שלו לנהל מלחמת תעמולה הרבה יותר אפקטיבית מזו של הממשלה והכוחות הצבאיים המערביים המגנים על העיר. קשה היה למצוא ביום ד' בקבול אפגאני שהאמין להודעות הממשלה. כולם האמינו לעומת זאת לגרסאות שמסר הטאליבן, שעברו מפה לאוזן.
גם התרכזות במתרחש בקבול היא מטעה. עיקר הלחימה בין הכוחות האמריקנים, הקנדים, והבריטיים, שהם היחידים מבין כוחות נאט"ו באפגניסטן שמשתתפים פיזית במלחמה, מתנהלת כיום בדרום אפגניסטן, בייחוד באזור הלמנד Helmand ומסביב לעיר הגדולה בדרום, קנדאהר.
נפילתה של קנדאהר או אפילו חלק מפרבריה בידי הטאליבן, תחשב לתבוסה הצבאית הקשה ביותר שהאמריקנים והבריטים ספגו, מאז החלה המלחמה לפני 9 שנים, ותהייה הרבה משמעותית מאשר כל תוצאה של הבחירות לנשיאות.
פירושה יהיה, כי הטאליבן ניצח בקרב על דרום אפגניסטן.
מאחר ובשלב זה אין עדיין כוחות צבאיים נוספים לא אמריקנים ולא של חברות נאט"ו העומדים להגיע לאפגניסטן, לא תהייה ברירה למפקד האמריקני החדש באפגניסטן גנרל סטנלי מקקריסטל Gen. Stanley McChrystal, אלא להחיש לדרום תגבורות מיתר אזורי המדינה. התפתחות כזו תאפשר לטאליבן להרחיב את התקפותיו במזרח, ובצפון אפגניסטן, בייחוד באזורי קונדוס, והראט, ולהשתלט על שטחים נוספים בהם.
להתפתחות צבאית כזו בדרום תהיינה גם תוצאות קשות על המצב בצפון-מערב, ובצפון מזרח פקיסטן. אם הטאליבן ינצח בקרב על קנדאהר, הדבר יבטל את האפשרות כי צבא פקיסטן המתבונן בקרב המתחולל מעבר לגבול ומחכה לתוצאותיו, ייפתח בעתיד הקרוב בהתקפה הכללית שלו על ווזיריסטאן. הדבר גם יעמיד בספק את שליטתו של הצבא הפקיסטני בעמק סוואט Swat, שליטה שרבים מהמפקדים האמריקנים מפקפקים בעצם קיומה.
במילים אחרות, לא תוצאות הבחירות לנשיאות, ובכמה אזורים תערכנה בחירות או לא, ייקבעו את המצב באפגניסטן, אלא תוצאות הקרב בקנדאהר.
המקורות הצבאיים של תיקדבקה מציינים כי מלבד כוחו הצבאי של הטאליבן, הבעיה העיקרית כיום של הכוחות האמריקנים הנלחמים באפגניסטן היא, שאין לממשל הנשיא אובמה מדיניות ברורה ומוגדרת של מטרות המלחמה.
אין איש בוושינגטון, וגם לא בין עשרות אלפי הקצינים והחיילים האמריקנים הנלחמים באפגניסטן היודע, אם וושינגטון רוצה להביא את המלחמה לידי הכרעה צבאית, כלומר לנצח את הטאליבן, או שמטרת המלחמה היא להגיע אתו למשא ומתן, על העברת השלטון בקבול לידיו, תוך כדי יציאתם הכוחות האמריקנים מאפגניסטן, כפי שהם יוצאים היום את עיראק. כל זמן שהנשיא באראק אובמה לא יקבל החלטה אסטרטגית ברורה מה לעשות וכיצד לנהוג באפגניסטן, ומטרה זו לא תהייה ידועה לקצינים ולחיילים האמריקנים הנלחמים באפגניסטן, היתרון הצבאי והמדיני יישאר בידי הטאליבן. לכן, לבחירות לנשיאות אפגניסטן, ולמי שייבחר לתפקיד הנשיא, אין בשלב זה חשיבות רבה.