תיקדבקה: אולמרט התבלבל. לא השלום בין ישראל והפלסטינים קרוב. אלא השלום בין הפת"ח לחמס, במסגרתו יוצבו כוחות צבא מצריים ברצועת עזה.

המקורות המזרח תיכוניים של תיקדבקה מדווחים, כי נשיא מצרים חוסני מובראק, האורח החשוב ביותר בוועידת פריס, חותר להפסקת 'שיחות השלום' הפלסטיניות-ישראל, והקמת ממשלת הסכמה פלסטינית של הפת"ח והחמס.
בקהיר נמצאות עדיין, זה השבוע השני, משלחות של הנהגות החמס בדמשק ובעזה, והן מקיימות פגישות קדחתניות, פעם עד פעמיים ביום, עם שר המודיעין המצרי הגנרל עומר סולימן. לכאורה, הדיונים נסבים על 'הרגיעה' עם ישראל, ועל שחרורו של החייל הישראלי החטוף גלעד שליט.
אולם המקורות שלנו מדווחים, כי הדיונים הם למעשה התחלת התהליך של הקמת ממשלת הסכמה לאומית בין החמס לפת"ח, שתהייה מורכבת מטכנוקרטים פלסטינים, בניגוד לדיונים הקודמים בהם נדונה האפשרות של הקמת ממשלת אחדות פלסטינית, שתהייה מורכת מפוליטיקאים.
3 הנקודות החשובות שהוסכם עליהן בעקרון, אבל אין עדיין הסכמה לגבי האופן ולוחות הזמנים לביצוע הן:
1. החמס הסכים להפסיק את קיומה של ממשלת החמס בעזה בראשותו של איסמעיל הנייה, בתנאי שיושג הסכם על הרכב ממשלת הטכנוקרטים, וסמכויות השרים בה.
2. הוסכם על עריכת בחירות כלליות בגדה המערבית וברצועת עזה, לנשיאות הרשות ולפרלמנט הפלסטינים. לא נקבע לוח זמנים משום שהחמס דורש כי לפני שהוא ייתן את הסכמתו לסעיף זה, הוא יקבל לידיו לוח זמנים לעריכת רפורמות מרחיקות לכת במבנה של אש"ף , שיאפשרו לו להיכנס לארגון ולהיות חלק מהנהגתו.
3. גם החמס, וגם הפת"ח, הסכימו על הצבתם של כוחות צבאיים מצריים ברצועה, אשר יבנו ויאמנו מחדש את כוחות הביטחון והמודיעין הפלסטינים השונים הפעולים ברצועה. בדיוניים בקהיר דובר גם על האפשרות, כי מלבד הכוחות המצריים ייכנסו לרצועה גם כוחות ממדינות ערב אחרות.
ומה לגבי ישראל האם היא תסכים להתפתחויות אלה? גם המצרים, גם החמס, וגם הפת"ח, החליטו להתעלם מישראל, לא לשאול את דעתה, ולהעמיד אותה בפני עובדות מוגמרות. ההערכה המצרית כי במסגרת כל ההסדרים האלה החמס ישחרר את גלעד שליט, ישראל תסתפק בזה, ולא תנסה להכשיל את התהליך.
ביום ה ' 10.7, הכריז לפתע ברמאללה יאסר אבו ראבו, אחד האנשים המקורבים ביותר ליו"ר הרשות אבו מאזן, כי הפלסטינים דנים עתה באפשרות להקפיא את השיחות המדיניות עם ישראל, ובקרוב הם יקבלו החלטה בנידון. זה הוא סימן ברור להתקדמות רבה בשיחות עם החמס בקהיר. הפלסטינים החליטו לא רק שלא להתחשב עם ישראל, אלא גם עם הנשיא גורג בוש, אשר ראה באפשרות כי בשיחות בין ישראל והפלסטינים תושג הבנה טרם צאתו את הבית הלבן, את אחת מיוזמות החוץ העיקריות שלו.