תיקדבקה: עם סיום הבחירות הפלסטיניות, ולאחר נאומי המצע של שלושת מנהיגי המפלגות הגדולות בישראל, `קדימה`, `העבודה`, ו`הליכוד`, לא השתנה דבר במצבה הפוליטי-ביטחוני של מדינת ישראל. אבו מאזן לא יפרק את מסגרות הטרור ואת הנשק שבידיהן. הפלסטינים כבר הודיעו ביום ד` 25.1, מה יהיו צעדיהם הבאים. הפגזת אשקלון, וערים אחרות בנגב בטילים מסוג גראד. הפגזת ערי המרכז בישראל בטילי קסאם מס` 3. בלילה מסתמנת מגמה של הפרש קטן ביותר ומרוץ צמוד בין החמס והפת"ח בספירת הקולות.

תיקדבקה:מה התרחש בסופו של השבוע שהיה צריך להיות הדרמטי ביותר בחודש ינואר 2006. מ"מ ראש הממשלה אהוד אולמרט, הביא את מצעו הפוליטי לפני הציבור הישראלי, הפלסטינים הלכו לבחור את המועצה הלאומית, הפרלמנט שלהם?
דבר מה השתנה? התשובה היא כן! אבל לא בכיוון שאהוד אולמרט ואבו מאזן מדברים עליו. גם ביום ד` 25.1 המשיכו אנשי חמס והפתח-גדודי אל אקצא להכתיב למדינת ישראל ולרשות הפלסטינית את סדר היום הביטחוני-מדיני.
מחמוד אל זאהר, הכתיב את התנאים לכניסתו של החמס לקואליציה עם הפת"ח אשר כללו:
1.הבטחה לשמור על `עצמאות` נשקם של הארגונים החמושים, כלומר אי פירוקם.
2. אין וויתורים נוספים לישראל. כלומר כל זמן שהכיבוש איננו מסתיים, וישראל איננה נסוגה מכל השטחים הפלסטינים, אין שום צעד או וויתור פלסטיני נוסף.
3.הצעה לחתום על הסכם שביתת נשק ארוך טווח עם ישראל, בתנאי שאצל הפלסטינים תישאר הזכות להחליט להגיב בכל פעם שהם יראו לנכון.
התנאים האלה זהים להצעת שביתת הנשק אותה הציע אוסמה בין לאדן לאמריקנים בקלטת הקול האחרונה שלו ביום חמישי 19.1. אם האמריקנים ייסוגו מעיראק ומאפגניסטן, ויעבירו את השלטון שם לאל קעידה, אוסמה בן לאדן מתחייב שלא לתקוף יותר את ארצות הברית, כפי שמחמוד א זאהר מתחייב לא לתקוף את ישראל.
במצב כזה התוצאות הסופיות של הבחירות אצל הפלסטינים כבר אינן משנות הרבה.
ישראל וגם ארצות הברית עומדות לשלם מחיר כבד ביותר על שהרשו לחמס להשתתף בבחירות, ולתפוש לפחות שליש אם לא יותר מהמושבים במועצה הלאומית הפלסטינית.
מה שראינו לפני ה-25.1, את אוזלת היד של אבו מאזן. את האנרכיה המוחלטת ברשות הפלסטינית, את פשיטת הרגל הכלכלית שלה, את ארגוני הטרור פועלים, את טילי הקסאם מעופפים, זה גם מה שנראה אחרי הבחירות הפלסטיניות.
רוב הפרשנים והמומחים הישראלים סבורים כי אבו מאזן ירכיב ממשלה ללא החמס. תיקדבקה סבור אחרת. כפי שאבו מאזן, תחת מסווה `החולשה` שלו קידם את החמס במשך כל שנת 2005, כך הוא ימשיך לעשות זאת ב-2006.
בהשתמשו בתירוץ כי אם החמס לא ישותף בממשלה הפלסטינית הוא יחדש את פעולות הטרור וירי הטילים, יזמין אבו מאזן את החמס להשתתף בממשלה הפלסטינית.