1000 מנהרות, וזרימת המזומנים מבנק ישראל, גורמות לפריחה כלכלית בעזה, ומחזיקות את החמס בשלטון

בלעדי ומיוחד למקורות המזרח תיכוניים של תיקדבקה: ביקוריהם האחרונים, באמצע מרס, בעזה ותיאוריהם הקשים של מזכיר האו"ם באן קי מון, ושל מתאמת עניני החוץ בשוק האירופאי קתרין אשטון, על התנאים הלא אנושיים בהם חיים 1.2 מליון הפלסטינים בעזה, דרישתו של נשיא ארצות הברית באראק אובמה להקל את המצור על רצועת עזה, וחידוש הקרבות בין צה"ל לחמס ביום שישי 26 במרס יוצרים תמונה הפוכה מזו של מה שמתרחש באמת ברצועת עזה. יש היום, לא מחסור כפי שמתואר, אלא פריחה כלכלית אותה לא הכירה וידעה הרצועה שנים רבות.
המקורות המזרח תיכוניים שלנו מוסרים, כי לכך אחראים 3 גורמים עיקריים.
1. כמות השיא של מנהרות הפועלות בין חצי האי סיני ועזה. אף פעם בשום תקופה שהיא בתולדות הרצועה לא פעלו כל כך הרבה מנהרות שהעבירו כל מה שתושבי הרצועה זקוקים להם, כולל מוצרי מותרות. המדובר בלמעלה מ-1000 מנהרות.
עד היום קוראים למנהרות אלה 'מנהרות הברחה'. אולם כבר מסוף 2009, אי אפשר לקרוא להן כך.
חלק מהמנהרות היום הן כל כך גדולות עד שהן דומות מאוד למנהרות המחברות ארצות או אזורים בארצות שונות ברחבי העולם. היום יש בין סיני לעזה מנהרות, מדופנות בעץ או בטון, בהן עוברות משאיות עמוסות סחורה או דלקים, באופן חופשי ללא כל הפרעה. מהמספרים המופיעים בדו"ח חשאי של המודיעין המצרי על המנהרות, שעותקים ממנו הגיעו השבוע לוושינגטון ולירושלים, ואשר המקורות המודיעיניים של תיקדבקה עיינו בו, עולה כי היום עובדים במה שמכונה 'תעשיית המנהרות' בין 20 ל-25 אלף איש משני צידי הגבול של עזה עם מצרים, וכי היקף הסחורות העוברות בהן בשנה מגיע ל-1 מיליארד דולר. זאת בזמן שהתקציב השנתי של ממשלת החמס ברצועה מגיע רק לחצי מיליארד דולר בשנה.
במאמר נוגע ללב תחת הכותרת 'לקחים ממסע לעזה' Lessons From a Gaza Trip שפרסמה קתרין אשטון ב'ניו יורק טיימס ב-19.3, לאחר ביקורה החודש ברצועה היא סיפרה כי הדבר שמשך מיד את תשומת ליבה הוא שבנייה מחדש (של הריסות המלחמה בדצמבר 2008 וינואר 2009), איננה אפשרית מאחר ובגלל המצור שישראל מטילה על עזה אין בה חומרי בנייה מלבד הריסות הבניינים. ציטוט המקור: Moving from Israel into Gaza, you go from a 21st century country to a landscape that has been disfigured. Rebuilding is impossible while Israel blocks goods from entering. People have little more at their disposal than the ruins that surround them. זו כמובן התמונה מה שאנשי אונר"א ברצועה, סוכנות הסיוע לפליטים של האו"ם הראו לה והסבירו לה.
להלן הפרטים מתוך קטע דו"ח המודיעין המצרי המתייחס למצב חומרי הבנייה ברצועת עזה: בגלל העודף בחומרי בנייה ברצועה, יש האטה גדולה בהעברתם במנהרות, והמחירים שלהם יורדים בצורה דרמטית. הדו"ח מתאר התמוטטות אמיתית במחירי חומרי בנייה ברצועה. בעוד שב-2008 מחיר טונה ברזל שהוברח במנהרות היה 4000 ש"ח, כ-1066 דולר, היום, במרס 2010 מחירו ירד בחצי ל-2000 ש"ח שהם כ-533 דולר. מחיר טונה מלט שהיה גם כן 4000 ש"ח, ירד בלמעלה מ-75 אחוז ל- 900 ש"ח, שהם כ-240 דולר. עדות לשפע השורר ברצועה היא המתרחש בשווקים של עזה, בהם אפשר להשיג מצרכים כולל מצרכי מותרות במחירים זולים, שאינם מוכרים בשווקים אחרים במזרח התיכון.
דוח המודיעין המצרי מציין, כי בגלל הצפת השווקים בעזה בסחורות זולות, חלק מהמנהרות מושבת בגלל שפשוט לא כדאי להעביר בהן יותר סחורה כאשר התחרות החריפה על קהל הצרכנים מביאה להורדת מחירים. בגלל ירידת היקף הסחורות העוברות במנהרות, מהם החמס גובה מיסי מעבר, ירדו בחודשים הראשונים של 2010 הכנסות החמס מהמנהרות ב-60 אחוז.
סימן אחר לשפע ברצועה בשבועות האחרונים, היא העובדה כי שבעזה הוקם מה שנקרא 'שוק הזהב', שהפך למקום הפופולארי ביותר בו תושבי הרצועה מבלים בזמן האחרון את זמנם הפנוי בקניית תכשיטים או כלים מזהב.
מקור אחר לרווחה הכלכלית ברצועה הוא העברה שאף פעם לא הופסקה, גם בתקופות מלחמה של מזומנים במטבע הישראלי הש"ח לרצועה. מבלי להיכנס לשאלה מדוע ממשלת ומערכת הביטחון הישראלית מרשים העברה של כ-200 מיליון ש"ח במזומן בחודש לרצועה, העברה זו היא החמצן לפעולות הכלכליות של ממשלת החמס, ושל המערכת הבנקאות הפלסטינית ברצועה. יתרה מזו, המקורות המודיעיניים של תיקדבקה מציינים, כי הכסף הזה הוא הכסף בו החמס דואג לתחזוק המנהרות, לבניית מנהרות חדשות, ולקניית הסחורה המועברת במנהרות, כולל זהב.