14 פצועים בפיגוע דריסה בי-ם מול מיגון של 300 תחנות?

פיגועי הדריסה בירושלים, החל מאלה שהתרחשו בחודשים ספטמבר ואוקטובר השנה לאורך כביש מס' 1 עורק התנועה המרכזי של העיר החוצה בין מערבה למזרחה, שם נרצחו ונפצעו בעיקר חיילי מג''ב, ועד פיגוע הדריסה הקשה ב-13 באוקטובר ברחוב מלכי ישראל, בו נרצח הרב ישעיהו קרישבסקי ז''ל על ידי מחבל שנסע במהירות בכלי רכבו, עלה על המדרכה ופגע בשני בני אדם. לאחר מכן יצא מכלי הרכב והכה את השניים בגרזן, אינם חדשים.
תושבי ירושלים העומדים בתחנות האוטובוסים שאין להן שום מיגון, ומחכים זמנים בלתי סבירים לאוטובוסים שיגיעו, מודעים לסכנה. אבל מה הם יכולים לעשות?
ביום ב' 14.12, הכה שוב טרור הדריסה הפלסטיני את הנוסעים הירושלמים. 
פלסטיני צעיר תושב בית חנניא דהר עם מכוניתו לתוך תחנת אוטובוס בשדרות הרצל ופגע ופצע 14 מתושבי העיר, ביניהם תינוק בן שנה וחצי שנפצע קשה. הרופאים בבתי החולים 'שערי צדק' ו'הדסה' נלחמים להציל את כפות רגליו שהתרסקו. יש עוד 4 פצועים במצב בינוני.
הפלסטיני החזיק לידו גרזן חדש וחד בו הוא התכוון לרצוח את הפצועים או כל מי שיבוא לעזרתם.
מספר הנפגעים בפיגוע הזה היה הגדול ביותר עד כה בפיגוע אחד בירושלים.  
כל אירועי הטרור והדמים האלה הביאו בערב יום ב' את ראש הממשלה בנימין נתניהו, ואת ראש עיריית ירושלים ניר ברקת להודיע, כי עכשיו ימוגנו 300 תחנות אוטובוסים בעיר-לפי רשימה שתגובש על ידי משטרת ישראל ומשרד התחבורה.
עלות המיגון היא כשני מיליון שקלים, וההערכה כי מיגון התחנות ייקח כחודש.
אבל כל מי שמתמצא או מנתח את גלי הטרור הפלסטיני בהם נהרגו מאז חודש ספטמבר 22 ישראליים, 252 נפצעו, מהם 21 קשה מאוד, רואה ויודע כי שיטת ההתגוננות הישראלית דומה לרדיפה אחר רוחות רפאים.
קודם מוגנו את רציפי הרכבת הקלה. אחר כך מוגנו תחנות האוטובוסים לאורך כביש מס' 1. אחר כך בא השלב בו הוצבו חיילי צה''ל ליד תחנות האוטובוסים. מבלי שאיש שם לב לכך חיילים נעלמו כלא היו, מבלי שניתן על כך כל הסבר לאוכלוסיה.
עכשיו ימגנו את כל תחנות האוטובוס. אפשר וצריך להניח כי לא כל התחנות תמוגנה, וכדאי לקחת בחשבון כי עבודות מיגון זו תיקח יותר מחודש.
ברור כי במצב שכזה בו צעדי הממשלה ומערכת הביטחון הם כה גלויים, יגיעו השלב הבא, ממנו הממשלה עד עכשיו נרתעה והוא להחזיר את אנשי הביטחון לתוך האוטובוסים עצמם, כדי למנוע פיגועים בתוך האוטובוסים-כולל פיגועי התאבדות.
ראש הממשלה נתניהו מיהר לחזור ולומר כי המדובר בטרור של יחידים. אולם הפעם הוא החטיא את המטרה בגלל שתי סיבות:
1. בנאום שאבו מאזן נשא זמן קצר לפני הפיגוע בתחנת האוטובוס, הוא  אמר בפעם הראשונה בצורה ברורה כי הוא מבין את הטרור, ואת הצעירים הפלסטינים ההולכים לפגוע ביהודים.
2. ברשות הפלסטינית פורסמו שני משאלי דעת קהל המעידים של הלך הרוחות בקרב האיש ברחוב הפלסטיני. במשאל הראשון ענו 67 מהנשאלים שהם תומכים בפיגועי דקירות ודריסות. 31 אחוז אמרו שהם מתנגדים. במשאל השני אמרו 79 אחוז מהנשאלים, כי הם בעד תקיפות חיילי צה''ל ומתנחלים. רק 10 אחוז מהנשאלים אמרו שהם מתנגדים לפעולות כאלה.
במילים אחרות, לא מדובר בטרור של יחידים, אלא בתנועת טרור היונקת את המוטיבציה שלה מראש הרשות הפלסטינית, מראשיה ההולכים לנחם משפחות הטרוריסטים שנהרגו, ועד האיש ברחוב.
כל זמן שנתניהו ויעלון לא ירצו להתייחס לעובדות אלה ולהתעלם מהן, ועל בסיס זה לספק פתרונות חלקיים לטרור, הוא רק יחריף ובכל פעם יעלה מדרגה.