המקורות הצבאיים של תיקדבקה: הבוקר, (יום ד' 13.6), התחדשה האופנסיבה של החמס לכיבוש והשתלטות על רצועת עזה. החמס מפגיז באש טילים, מרגמות, וטילים אנטי טנקיים את כל עמדות הפת"ח בצפון, מרכז, ודרום הרצועה. לפת"ח יש נפגעים. בקרבות ביום ג' 12.6, נהרגו 25 איש, רובם אנשי פת"ח. החמס הצליח לכבוש את כל צפון הרצועה, ואת מפקדת הביטחון הלאומי בג'בליה, בה התבצרו כמה מאות מאנשי הפת"ח שנכנעו. החמס מימש את האולטימאטום שלו לפת"ח ופתח ביום ג' אחה"צ במתקפה כללית ברצועת עזה על מפקדות כוחות הביטחון הפלסטינים ומפקדות של הפת"ח. במהלך התקיפה אליה הטיל החמס את כל כוח המעורבות המיוחד שלו המונה כ-15.000 לוחמים, הפעיל החמס, מרגמות, טילי נ"ט, מכונת ירייה כבדות, ורימונים. כבר בשלב הראשון של ההתקפה נכבשו כמה מפקדות ומעוזים של הפת"ח. קריאות נואשות לעזרה של מפקדי פת'ח מקומיים לאבו מאזן להפעיל את כל הכוחות הפלסטינים במלחמה נגד החמס לא נענו. מקורות צבאיים ישראליים: החמס ממש את עליונותו הצבאית, שהלכה והתבררה בימים האחרונים, והפת"ח עומד בפני תבוסה ברצועה. סאיב עריקאת: 'מה שמתרחש ברצועת עזה זה הוא סינדרום של מוגדישו'. 'כולנו נעלה באש ומהפלסטינים לא יישאר דבר.'

המקורות של תיקדבקה: תבוסת הפת"ח ברצועה פירושה כיבוש רצועת עזה כולה בידי החמס, וכינון טריטוריה נפרדת וממשלה נפרדת מהרשות הפלסטינית השולטת ברמאללה ובגדה המערבית. מדובר בחלוקתה של פלסטין לשתי מדינות, שבאחת מהם ישלוט חמס, הנתון להשפעתן של טהרן ודמשק. זו הוא הישג איראני-סורי, אפילו גדול יותר מאשר, מאשר הישגיהן במלחמת לבנון בקיץ שנה שעברה.
שלטון מוחלט של החמס ברצועה, הוא ההישג הצבאי השני החשוב השבוע של הגורמים הפלסטינים הפרו סוריים-ואיראניים, לאחר שבסוף השבוע האחרון נכשל צבא לבנון לאחר 4 שבועות של לחימה לפרוץ למחנה נהר-אל-בארד בטריפולי שבצפון לבנון.
עתה נוצר מצב צבאי, בו כוחות פלסטינים פרו סורים ואיראניים מחזיקים בשתי מובלעות טריטוריאליות בצפון ובדרום החוף המזרחי של הים התיכון. מול תנופת ההתקפה של הפלסטינים ושל דמשק וטהרן, עומדות שתיקתם המוחלטת של ממשלת ישראל וצה"ל, ותבוסתה של ממשלת פואד סניורה בביירות. גם וושינגטון שותקת, למרות שהמדובר בהתמוטטות מוחלטת של המדיניות החוץ האמריקנית, כולל העזרה הצבאית האמריקנית לפלסטינים.
אין ספק כי כיבוש רצועת עזה על ידי החמס, מעמידה בפני ישראל מצב אסטרטגי וצבאי חדש. אולם בירושלים אין גורם אחד בצמרת המדינית והצבאית אשר יקבל החלטה מה על ישראל לעשות ואיך עליה לפעול. שיתוק זה בירושלים בולט במיוחד לאור שיגורו של לוויין הריגול הישראלי אופק 7 ביום ב' 11.6. עם כל הצורך החיוני בלווייני ריגול בתקופה זו, איראן וסוריה פועלות במישורים שונים לגמרי, בהם למערכות צבאיות מתקדמות כאלה כמו אופק 7, אין שום השפעה, או יכולת פעולה. טהרן ודמשק מפעילות את חיל הרגלים הנייד הפלסטיני שלהן, מזרימות לו מערכות נשק פשוטות וזולות, ובכך יוצאות וידן על העליונה גם בסיבוב הראשון של המלחמה החדשה בקיץ 2007. הישגים אלה ברצועת עזה ובצפון לבנון, ידרבנו אותן להמשיך באותה שיטה צבאית-מדינית, גם בשלבים הבאים של המלחמה.