ברברת תת-אסטרטגית. ומה צריך לעשות? ואיך לפעול? מס' 2. החשש העיקרי בצה"ל הוא כי החמס יתחיל להעביר כוחות מסוריה ולבנון לתוך הרצועה, ומצרים לא תמנע זאת.

תיקדבקה: לפני הכול צריך להפסיק את שטף הצומנאי של הברברת התת-אסטרטגית, המקהה את החושים, את השכל, ודוחפת את כולנו לתוך ייאוש עמוק יותר.
כולל של:
ראש האופוזיציה בנימין נתניהו, שהחל משבוע שעבר, בו יצא מתהום השתיקה והשכחה, והפגין ממלכתיות בלתי מובנת, וביום בו בערה רצועת עזה על הסכמי אוסלו, ו'ההתנתקות' שניתנו לפלסטינים כמתנה אסטרטגית על ידי ממשלות ישראל, הורה לסיעתו להצביע בעד אדם בן 84, שמסמל את הכישלון של אוסלו וההתנתקות יותר מכל אחד אחר, לתפקיד נשיא מדינת ישראל. עכשיו מציע ראש האופוזיציה, לתמוך במדיניותו של ראש הממשלה אהוד אולמרט, ולא לעשות דבר ברצועה, מלבד להטיל עליה מצור כלכלי. וזאת כדי לשמר את כוחותיו של צה"ל ביהודה ושומרון. האם מר נתניהו איננו יודע כי ב-2007 לא קיים המושג של 'מצור מוחלט'? אם האמריקנים לא הצליחו להטיל מצור מוחלט על גבולות עיראק עם סוריה ועם עיראק, כשהם שולטים בהם שליטה מוחלטת, איך נתניהו רוצה כי צה"ל יטיל מצור מוחלט על שטח הרצועה, כאשר הצד הדרומי שלו פתוח לצד מצרים?
יו"ר וועדת החוץ והביטחון של הכנסת צחי הנגבי, אשר לפתע נזכר לומר כי 'ההתנתקות הייתה טעות נוראה', וכי עתה אסור לפעול ברצועת עזה, משום שעתה, הקשיבו טוב, צריך, להתכונן לעימות הכולל המכריע עם איראן, סוריה, וחיזבאללה. ומה שקרה ומתרחש ברצועת עזה, ובמלחמת לבנון 2006, הוא לא חלק מהעימות הכולל עם איראן, סוריה וחיזבאללה?
מה הנגבי מציע? שנחכה עד שיהיו 4 חזיתות נגדנו?
בעוד יו"ר וועדת החוץ והכנסת של מדינת ישראל עוסק ב'אסטרטגיה ארוכת טווח', עוסק האויב במקרו-אסטרטגיה, ומנצח אותנו בסיבובי הדרך הקטנים שם אנו בכלל לא עורכים את כוחותינו, ואיננו מוכנים.
אקדמאי בכיר, הד"ר גיא בכור, הטוען כלפי מראייניו כי רק הוא מבין את הלך המחשבה הערבית. מי שקרא בעיון את עדותו המביכה בפני וועדת אליהו וינוגרד, יכול לעלות ספק לגבי טענה זו. אולם בעניין המתרחש בעזה גם אצלו נשברו שיאים חדשים. ברצינות תהומית הוא מסביר למראיינת, שהפגנת הבורות שלה בנושאים פוליטיים הפכה כבר שם דבר, כי החמס נידון לכישלון! מדוע? החמס השיג במתקפה שלו בעזה 100 אחוז הישגים. 'ואת יודעת מה בא לאחר 100 אחוז', אומר האקדמאי הבכיר, 'אפס!' זה שהחמס יישאר ובידו ההישג של 100 אחוז, זה כמובן לא עולה על דעתו.
היחיד שאומר דברים של טעם והגיון, הוא האלוף (במיל.) גיורא איילנד, מי שהיה ראש המועצה לביטחון לאומי. איילנד, שהיה בין היחידים במדינת ישראל, ביחד עם תיקדבקה, שאמרו והזהירו כי 'ההתנתקות' היא אסון אסטרטגי, שיביא אל גבולה הדרומי של ישראל את איראן ואת אל קעידה, ושאין מדינה בעולם, שללא כל מחשבה וניתוח, תבצע מרצונה החופשית צעד התאבדות שכזה. איילנד מציע עתה 4 צעדים:
1. לנתק כל קשר בין ישראל ובין הרצועה. בעיקר כדי למנוע את זליגת החמס והניצחון שלו לגדה.
2. גיורא איילנד דוחה את מדיניותו של אולמרט להמשיך ולהגיש 'עזרה הומניטארית' לתושבי הרצועה. מדיניות כזו, סותרת את מטרתנו להחליש את החמס, היא רק תחזק אותו. הגבול עם בין הרצועה ומצרים פתוח, אומר איילנד, שמצרים והעולם הערבי יגישו עזרה לתושבי הרצועה.
3. לתכנן ולבצע מבצע צבאי, לכיבוש ציר פילדפי. חייבים לעצור את הזרמת הנשק והלוחמים לרצועה. איילנד לא פירט, אבל המקורות שלנו מוסרים כי החשש העיקרי בצה"ל עכשיו הוא כי החמס יתחיל להעביר כוחות מסוריה ולבנון לתוך הרצועה, ומצרים לא תמנע זאת.
4. מבצע כזה צריך לכלול גם את כיבוש הפרברים הדרומיים של רפיח, הריסת הבתים שבהם, ועקירתם של כ-15.000 עד 20.000 פלסטינים מבתיהם. צעד זה הכרחי כדי ליצור עומק אסטרטגי לכוחות צה"ל שיחזיקו בציר. 'העולם לא יסכים לזה' אומר האלוף במיל, 'אבל אין לנו ברירה'. המקורות הצבאיים של תיקדבקה מציינים, כי אי אפשר לפעול נגד החמס ונגד השתלטותו הבאה על הגדה המערבית, מבלי לעשות דבר, ורק לדבר. המלחמה בחמס צריכה להתחיל מאיזה שהיא נקודה בה לצה"ל יש יתרון, ועדיפות כל שהיא. כיבוש ציר פילדלפי והרחבת השליטה בו, היא יצירת עמדה כזו. כל הפוליטיקאים, הפרשנים, והמנתחים, מדברים כאילו כל האופציות הצבאיות והמדיניות נמצאו בידי ישראל, ואם מחר בבוקר צה"ל ייכנס לרצועת עזה, הוא יכה את החמס כפי שהחמס הכה את כוחות הרשות הפלסטינית. לאחר הפגנת יכולת הפעולה של צה"ל , והתוצאה של מלחמת לבנון, צריך להיזהר ביותר בקביעת 'עובדות' כאלה. מלחמה ברצועה תהייה לא פחות קלה, מלאה בסכנות, ומסובכת, אפילו יותר מאשר מלחמת לבנון.